והם יקחו את הזהב – והביטו אחרי משה כידוע, יש הלכה מפורסמת בהלכות צדקה – אין הצדקה נגבית על ידי אדם אחד אלא בשתיים, שאין 

אבות אבותינו, דורות על גבי דורות, בכל רחבי תבל, לאורך קרוב לאלפיים שנות גלות – קיוו וציפו שיזכו לעלות לארץ אבותינו הראשונים, לבנות בה את

ראשית צמיחת גאולתנו – והבאתי אתכם אל הארץ. ברוך ה' שאנו זוכים לחגוג את יום העצמאות שהוכרז בו על חזרת המלכות לישראל, לאחר קרוב לאלפיים

מבחינת הסדר ההיסטורי של זמן בני ישראל במדבר, ועד סוף הזמן הזה – כאן בספר דברים, (הכניסה לארץ הטובה מובאת בספר יהושוע), משה נמצא ממש

בפרשה ובהפטרה אנו לומדים על החשיבות שיש לבני ישראל. ההדגשה היא שהחשיבות היא לא רק לעם ישראל במובן של 'עם', 'ציבור', אלא החשיבות היא לכל

כידוע מצוות רבות יש בפרשתנו – משפטים, שהיא הפרשה הראשונה שלאחר מתן תורה. אחד המצוות המרכזיות היא מצוות שמיטת הקרקע בשנה השביעית. למעשה עיקר ביאור

נשתדל לבאר את מעמד הר סיני וקבלת המצוות – ע"פ מה שאנו זוכרים ממה ששמענו וקיבלנו מאביהם של ישראל זקן חכמי התורה רבי שמעון בעדני

בפרשה אנו מוצאים לקראת סוף הארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר (וכמעט מתו כבר כל דור המדבר מבן עשרים עד שישים), לאחר פטירתה של מרים

לאחר שלמדנו בפרשה הקודמת – פרשת צו את מצוות הקורבנות, קדושתם ומקום שחיטתן וכדו', אנו מתחילים ללמוד את דיני טהרת הכלים, המקוואות והמעיינות, ומאכלות המותרות

יש אין סוף חידושי תורה על חג הפסח, אבל בעיניי עיקר מצוות החג – לדעת ולהפנים בדעתנו שיציאת מצרים זה לא רק מאורע היסטורי שהיה