אבות אבותינו, דורות על גבי דורות, בכל רחבי תבל, לאורך קרוב לאלפיים שנות גלות – קיוו וציפו שיזכו לעלות לארץ אבותינו הראשונים, לבנות בה את עתידם ומשפחתם ואת חייהם הרוחניים והגשמיים. אומנם נגזרה הגזירה מאת ה' יתברך והם לא זכו, ואפילו שייתכן והם כן היו ראויים לכך, מכל מקום עדיין לא הגיעה שעת הגאולה.
אנו בדורנו כאן בארצנו הטובה והקדושה זוכים לראות – שעה שעה, יום יום, חודש חודש, שנה שנה, את בניינה של הארץ הטובה שהובטחה לאבותינו ולנו – את קיבוץ הגלויות, ובניית עולם התורה והחסד. כל שכן אנו תושבי העיר 'חריש' – שזוכים לראות את עירנו החדשה נבנית להיות עיר ואם בישראל, במהירות ובשלימות להיות עיר נפלאה של אהבת האדם התורה והארץ, וכמאמר הנביא ירמיה "ונבנתה עיר על תילה".
פעם זכיתי לדבר בנוכחות ראש העיר היקר יצחק קשת, אמרתי לו שהוא זכה להיות שותפו של הקב"ה בכל תהליך הגאולה, שהרי הנביא מתנבא ואומר "כי ניחם ה' ציון ניחם כל חורבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה", ובמפורש אנו לומדים שבניינה של הארץ, ובמיוחד המדבריות השוממות והפיכתם להיות כמו גן עדן, מקום שוקק חיים של טהרה וחסד, הם לא רק סימני הגאולה, אלא ממש הבאת הגאולה.
אבל מה שמעיק על כל התהליך הנפלא, זה חוסר האחדות שיש בעם ישראל. אם זה על בסיס של יחסי דת ומדינה, חרדים וחילונים, וכמובן שהכול מלווה במאבקי שליטה, כסף וכבוד.
ללא ספק המורכבות הזו, שבחלק ממנה יש באמת בסיס קשה להרכבה או הכלה, ובחלק ממנה זה עניין של כסף, כבוד ושליטה, היא בעוכרינו. ולפעמים שפוגעת לנו באמונה ובתקווה, ולפעמים שהורסת את הרגשת הגאולה והשמחה שיש לנו בכל תהליך הגאולה.
לכן אנו צריכים להתפלל לפני ה' יתברך שדווקא בגלל המורכבות הזו "שנראה כל אחד את מעלת חברנו ולא חסרונם". שנשתדל להבין את המורכבות שהאחר חי בתוכה, ונשתדל להבין אותו מהמקום שבו הוא נמצא (גם אם לא להצדיק אותו), או לפחות שנוכל להכיל את המציאות הזו כמו שהיא, ללא שיפוטיות, ובוודאי שלא לנסות לכפות את עצמנו, דעתנו, ואורחות חיינו על זולתנו.
ואחרי התפילה נקווה גם לסיעתא דשמיא, והתקיימות כל הנבואות שהכל בכלל "ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה". בהתחלה שלום של הכרת והכלת המציאות כמו שהיא, ובהמשך שלום של אהבת כל אדם, עם ישראל, התורה והארץ.
שבת שלום יהודה מסלטי