נשתדל לבאר את מעמד הר סיני וקבלת המצוות – ע"פ מה שאנו זוכרים ממה ששמענו וקיבלנו מאביהם של ישראל זקן חכמי התורה רבי שמעון בעדני שליט"א. אחרי קבלת התורה שבפרשת יתרו אנו מתחילים לקבל את המצוות שבפרשת משפטים. והתורה דווקא מביאה את המצוות הללו מיד אחרי מתן תורה וקבלת עבודת האלהים.
בקבלת התורה הקב"ה קורא למשה ואומר לו "ויאמר אליו ה' לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים, והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרוץ בם" (שמות פרק יט' פסוק כד'). בהבנת הכתוב "ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים" מפרש רש"י: יכול אף הם עמך – תלמוד לומר 'ועלית אתה' אמור מעתה: אתה, מחיצה לעצמך, ואהרן, מחיצה לעצמו, והכוהנים מחיצה לעצמם. משה ניגש יותר מאהרן, ואהרן יותר מן הכוהנים, והעם כל עיקר אל יהרסו את מצבם לעלות אל ה'.
הרב שליט"א כל שנה חוזר על יסודו של הרמב"ם במורה נבוכים: אל יעלה על דעתך שבקבלת התורה כולם קיבלו את התורה אותו הדבר, אלא כל אחד ואחד קיבל אך ורק לפי דרגתו, ותו לא. הרב שליט"א מספר שתמיד הוא תמה על דברי הרמב"ם מנין לו שלא קיבלו כולם את אותו הדבר. אבל אחרי שראה את פירוש רש"י שהבאנו על הכתוב "ועלית אתה ואהרן עמך והכוהנים וכו', הבין שגם רש"י ככה לומד, והמקרא הזה הוא ההוכחה לכך.
בהבנת הדברים אנו מבינים שקבלת התורה – בדעת האדם הכוונה לעלות אל ה' יתברך. וכמה שאדם הוא יותר בן דעת ממילא הוא יכול יותר לעלות אל ה'. וזה מה שהקב"ה מבקש ממשה רבנו לומר לאהרן ולכוהנים ולשאר העם – כל אחד יעלה אך ורק לפי דרגתו ברוחניות ובדעת, ולהיות רק במחיצה שהוא ראוי להיות בה. ואין לאף אחד לעלות מעל דרגתו הרוחנית וידיעתו את ה' "פן יפרוץ בם".
אפשר להוסיף עוד הוכחה לשיטת הרמב"ם ולביאור רש"י שהבאנו. על משה נאמר "ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" (פרק יט' פסוק ג'). ההדגשה היא "ומשה עלה אל האלהים" הדגשת המקרא היא 'אל האלהים'. אבל בבני ישראל נאמר "ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר" (שם, פסוק יז') ההדגשה היא 'לקראת האלהים' ומבאר רש"י במקום: מגיד שהשכינה יצאה לקראתם, כחתן היוצא לקראת כלה, וזה שנאמר בתחילת פרשת וזאת הברכה "ה' מסיני בא" – לא נאמר 'לסיני' אלא 'מסיני'.
נראה שההבנה ברש"י מגיד שהשכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה: משה רבנו בדרגתו העליונה ורוחניותו הטהורה קיבל את כל התורה ממש בשלימות, אבל שאר העם כל כל אחד ואחד קיבל לפי הבנתו ודרגתו הרוחנית, ותו לא. ולכן במשה ההדגשה היא "ומשה עלה אל האלהים" הכוונה שמשה עלה אל ה' יתברך, אבל הוא יתברך לא ירד אליו. אבל לגבי שאר העם נאמר "ויוצא משה את העם לקראת האלהים" ההדגשה 'לקראת' – וכמשל לחתן (הקב"ה) היוצא לקראת כלה (בני ישראל), והכוונה שלא רק בני ישראל עלו אל ה', אלא הוא בכבודו ירד אליהם, וזה כוונת המשל.
על פי האמור נראה שבוודאי כל אחד מישראל קיבל את התורה אך ורק לפי דרגתו ברוחניות ובדעת, ותו לא. ובאמת אדם שהוא בדרגה אישית נמוכה, אז הקב"ה ירד עד אליו לתת לו את התורה, והוא הבין וקיבל אך ורק על פי דרגתו ברוחניות ובדעת. וזה בדיוק כוונת המשל "כחתן היוצא לקראת כלה" שכל אחד יוצא ממקומו והולך לקראת השני – וכך הם נפגשים ומתקשרים זה לזה היכן שהוא באמצע.
אבל חשוב להדגיש, שכל האמור זה רק לעניין הדרגות הרוחניות העליונות שבדעת האדם ובהשגתו. אבל במובן של ציוויי התורה ממה אנו צריכים להישמר, ומה אנו מחויבים לעשות ולקיים – זה פשוט וברור שכולם מצווים להישמר מן העבירות, ולעשות את מצוות התורה ולקיימן עד כמה שניתן. וכאן לא שייך שאדם יטען: "כיוון שאינני חכם ואיני מבין למה כך וכך, אז אני פטור ממצוות אלו ואלו וכדו'.
ולכן, מיד אחרי פרשת מעמד הר סיני וקבלת התורה שזה 'קבלת עבודת האלהים', מצווה הקב"ה את משה "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". והכוונה שלעניין משפטי התורה, וההלכה למעשה -כולם מחויבים ומצווים בשווה ללא יוצא מן הכלל. וזה הדגשת רש"י שהם ניתנו בסיני והם חיוב גמור לכל אחד מישראל. נמצא שבדרגה הרוחנית בדעת – כל אחד ואחד – עולה ועולה – לאט לאט – לפי יכולת שכלו ודעתו, אבל בחיוב משפטי התורה כולם שווים בחיובם, ואף במצוות שעדין לא הגיעו להבנת והשגת טעמן וסיבתן.
ה' יזכנו – שבת שלום.