מצאנו בהפטרה "אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן". גם נא' בעשרת הדברות "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", וכן בתהילים "אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו", וכהנה רבות בתנ"ך. ביציאת מצרים גם מצאנו לשון 'אני' "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים אני ה' אלהיכם" וכהנה רבות בתנ"ך. בתהילים גם מצאנו "אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי", ובספר איוב "והחכמה מאין תמצא ואיה מקום בינה". וצריך להבין את כל שינויי הלשון הללו.
בהבנת פשט המילה 'מאין', אפשר להבין שזה מלשון שאלה, והכוונה אדם נושא עיניו למעלה ושואל מהיכן יבא עזרי, ועל זה עונה הפסוק "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ". ושמעתי מזקן חכמי התורה רבי שמעון בעדני שליט"א שבזוהר הקדוש כתוב שלשון 'אני' זה הנהגת ה' גלויה, (האות יו"ד גלויה בסוף) ואילו לשון 'מאין' הכוונה הנהגת ה' נסתרת, (האות יו"ד נסתרת באמצע). ולפי זה יוצא שפשט הפסוק הוא 'אשא עיני אל ההרים' אדם נושא את עיניו למעלה ומבקש עזרה, ועונה לו הקב"ה שהעזרה תבוא 'מאין' והכוונה מהנהגת ה' נסתרת תבוא העזרה, שהרי הקב"ה קונה שמים וארץ, ודרך הטבע בהנהגת ה' נסתרת הקב"ה יביא את העזרה.
עוד שמעתי מזקן חכמי התורה שליט"א על המילה 'אנכי' מצאנו שתי ביאורים בדרך ראשי תיבות: א, א' אריה. נ' נשר. כ' כרוב. י' יעקב. וזה כידוע חוזר על ארבעת רגלי המרכבה שהם: אריה מלך החיות, נשר מלך העופות, כרוב זה פני תינוק שהיה בכרובים בקודש הקודשים, יעקב הוא הראשון שנקרא 'שלם' ומידתו היא 'אמת'. ב. א' אנא. נ' נפשי. כ' כתבית. י' יהבית. והכוונה שהקב"ה כתב ונתן את התורה, הוא לא רק כתב ונתן את התורה כדבר נבדל ממנו יתברך, אלא הוא כתב ונתן את נפשו יתברך. (באמת, אין שום דבר בטבע העולם נבדל ממנו יתברך, וכל הטוב שבבריאה רק ממנו יתברך ועל זה נא' ה' אחד ושמו אחד. ורק הרע שבעולם זה כתוצאה ממעשיהם הרעים של בני האדם).
ביציאת מצרים נא' בפרשת בא "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוהים אני ה' אלוהיכם" וההדגש היא 'אני' ולא 'אנכי'. בהבנת ההבדל בין לשון 'אני' ללשון 'אנכי' אפשר לומר 'אני' הכוונה הנהגת ה' גלויה וברורה, וכמו שהיה ביציאת מצרים עם כל הניסים הנוראיים והנפלאים. וזה הנהגת ה' נראית וגלויה לכל, אבל איננה 'הנהגה מתמשכת' כל הזמן, אלא פעם אחת בלבד. ואנו זוכרים את ההנהגה הזו שהייתה במצרים לפני אלפי שנים, לאורך כל הדורות.
אבל המילה 'אנכי' היא הנהגת ה' קבועה ומתמשכת לדורות, כל רגע ורגע לכל איש מישראל. ובאמת לכן את הפסוק "אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו" דרשו חז"ל על דברי תורה. ולדברנו הכוונה כל רגע ורגע בהתמודדות הרוחנית של האדם עם ניסיונות החיים, הקב"ה אומר לאדם 'אנכי ה' אלהיך', והכוונה שאתה יכול וראוי להיות כמו 'אנכי' שזה ארבעת הרגליים 'אריה' 'נשר' 'כרוב' 'יעקב' שהם 'מרכבה לשכינה', וכך אתה יכול להיות מרכבה לשכינה. שהרי אני הוצאתי אותך בעבר מארץ מצרים שזה רומז ליצר הרע, וכך אני יכול עכשיו להוציאך מיצר הרע, ולעזור לך לעלות ברוחניות.
וכן כל רגע ורגע הקב"ה אומר לאדם 'אנכי' שזה 'אנא' 'נפשי' 'כתבית' 'יהבית', והכוונה אני הקב"ה נותן את עצמי ונפשי כל רגע ורגע, לכל אחד מישראל לעזור לו ולהיטיב לו. שהרי כל תכלית הבריאה היא כי הקב"ה במהותו הוא 'טוב', וכיוון שכך רצה הבורא הטוב להיטיב עם הנבראים, שהרי מדרך וטבע הטוב להיטיב. (וכמו שמדרך וטבע האור להאיר). ולכן הוא כותב ונותן את נפשו שזה התורה, שנותנת לנו דרך נכונה ומאוזנת לחיות את חיינו בתוך הבריאה הנפלאה, ולשמור על החיים הטובים והטהורים, כמו שהקב"ה בראנו. והעזרה יכולה לבוא 'מאין' והכוונה מהנהגת ה' נסתרת וכדרך הטבע.
ויתכן להבין שזה כוונת הנביא ישעיהו בכפל הלשון "אנכי אנכי הוא מנחמכם". כיוון שכך, שהקב"ה בעצמו משגיח עלינו ודואג לנו, אין בן אנוש ובן אדם שיכול להרע לנו, וממילא אין מה להתיירא מבני אנוש. וזה המשך הפסוק "מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן". ומהרגשת בטחון זו אדם יכול לעלות ולהתעלות ברוחניות, ולכן האדם צריך לעודד את עצמו וזה הפשט בהמשך "עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש". ואחרי שהאדם עולה ומתעלה ברוחניות הוא זוכה ל "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי" ה' יזכנו.
שבת שלום