הפסוקים המרכזיים שאנו חוזרים עליהם בכל תפילה ביום הכיפורים, הם פסוקי הסיום של ספר הנבואה שכתב הנביא מיכה. בפסוקים אלו משבח הנביא את הקב"ה בשיר והלל, על מידותיו הטהורות והישרות שכולם חסד ואמת, ושבהם הוא יתברך מנהיג את עולמו "מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו וכו'. ובאמת פסוקים אלו הם למעשה חזרה על יג' מידות הרחמים שהראה לו הקב"ה למשה, ומובאים בפרשת כי –תשא, ושגם אותם אנו אומרים ביום הכיפורים כ 26 -פעמים כמניין הוי"ה ברוך הוא.
גם בפיוטים הנפלאים שאנו אומרים ביום הכיפורים, אנו מזכירים את הפיוט "אדיר ונאור וכו' מי אל כמוך" "גולה עמוקות דובר צדקות מי אל כמוך" "כובש עוונות לובש צדקות מי אל כמוך" וכל הקהל שר בהתרגשות ובשמחה, בענווה ובטהרה, בהשתוקקות ובצפייה, ושואף להדמות אל ה' יתברך.
הנביא מיכה מסיים את ספרו "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם". וצריך להבין: כיוון שמוזכרים אבותינו – אברהם ויעקב, למה לא מוזכר גם יצחק, הרי גם הוא נקרא 'יצחק – אבינו'. ועלה על ליבי ליישב כיוון שהמידות כאן הם רחמים ונאמר "כי חפץ חסד הוא" ובאמת זה כל תכלית הבריאה כי רצה הבורא יתברך להטיב עם הנבראים. וזה כל מהות יום הכיפורים, רק חסד ורחמים, והכל כדי לקרב ולטהר את כולם – להיות טהורים ורצויים לפניו יתברך. אבל יצחק שמידתו היא דין לא מוזכר כאן. (פעם אמרתי את הרעיון הזה לפני אביהם של ישראל זקן חכמי התורה שליט"א והסכים לזה).
נמצא שיצחק אבינו שעיקר מידתו היא דין, ונאמר בספר בראשית "ופחד יצחק", אינו מוזכר במידות האמת והרחמים שמזכירים ביום הכיפורים. ובאמת יצחק אבינו מוזכר הרבה פעמים ביום ראש השנה שחלק מעיקר היום הוא דין, שכל באי עולם עוברים לפניו יתברך לדין, ונזכרים כל מעשיהם. וזה בנוסף למה שעוברים כולם לפניו יתברך – לקבל מאת ה' באופן ישיר את השפע האלהי הטוב והנצחי.
בס"ד חשבתי שאפשר לבקש דבר נוסף ביום הכיפורים. בפרק האחרון בנביא מיכה לפני שהנביא מזכיר ומהלל את ה' יתברך על מידות האמת והרחמים (בפסוקים האחרונים יח' יט' כ'), הנביא מבקש את הגאולה האחרונה "רעה (לשון רועה – מנהיג בנחת, ובקשה על העתיד) עמך בשבטך צאן נחלתך, שכני לבדד יער, בתוך כרמל ירעו בשן וגלעד כימי עולם" (פסוק יד'). וידוע דרשת חז"ל (פסחים דף סח' עמ' ב') 'בשן' זה אלישע הנביא הבא מן הבשן. 'גלעד' זה אליהו הנביא שהוא הנביא האחרון שיבשר את הגאולה האחרונה. והלשון 'בשבטך' הכוונה למלך המשיח, מזרעו של דוד מזרעו של יהודה, שעליו נא' "לא יסור שבט מיהודה" ודרשו חז"ל אלו ראשי גלויות שבבבל, ולעתיד לבא זה נא' על מלך המשיח – מזרעו של יהודה.
גם בנביא מלאכי אנו מוצאים "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא" "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". נמצא שהנביא האחרון (מלאכי, ודרשו חז"ל שהוא עזרא הסופר שנאמר עליו "ועזרא הכין את לבבו להבין ולדרוש את תורת האלהים" והוא ראוי שתינתן תורה על ידו, אלא שקדמו משה) בסיום ספרו, בנבואה האחרונה מתנבא בשם ה' על הגאולה האחרונה והשלימה, ושיעמוד נביא גדול ביותר, שהוא יכין את ישראל ויישר את ליבם, בדרכי נועם ודרכי שלום – לקראת הגאולה האחרונה, שתהיה על ידי מלך המשיח.
היום שאנו ממש לפני הגאולה האחרונה והשלימה, כאן בארצנו הקדושה והטובה, ואנו מבקשים ומחכים כל רגע לשמוע את שופרו של משיח – שופר הגאולה החירות והדעת. אנו צריכים לדעת שהנביא מיכה מלמדנו שהגאולה הזו תהיה על ידי שאנו נדמה אליו יתברך – במידותיו הוא. ועל ידי שאנו נקבל על עצמנו יותר להידמות אליו יתברך, נוכל יותר לבקש על הגאולה העתידית להחישה לזרזה ולהביאה.
וכמו שהנביא מיכה מבקש מהקב"ה שינהיג את עם ישראל לקראת הגאולה השלימה במידות האמת והרחמים, ושאת אותם המידות – הוא יתברך הבטיח ונשבע לאבותינו: יעקב אבי האמת ואברהם אבי החסד עוד מימי קדם – כך אנו נחנך את עצמנו, ונבקש מעצמנו להדמות אליו בדרכיו, וכך נהיה ראויים להביא את הגאולה בעצמנו. וכמובן שהכול יהיה מלווה בסיעתא דשמיא נפלאה ומיוחדת – בחסד ורחמים, וכמו שמזכיר הנביא באותו הפרק "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (פסוק טו').
שנה טובה – כתיבה וחתימה טובה