"כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"
פעמיים בנביאים מצאנו את המקרא 'והיה באחרית הימים' שזה תהליך ההגעה אל תכלית הבריאה "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". פעם אחת כאן בישעיהו פרק ב', לאחר התוכחה הקשה שמובאת בפרק א' בתחילת חזון ישעיהו. ופעם אחת בנביא מיכה פרק ד', וגם לנבואה זו, קדמה נבואת תוכחה קשה על הנהגת העם.
נצטט כמה פסוקים בלשונם המלא בנביא מיכה פרק ג' "כה אמר ה' על הנביאים המתעים את עמי הנשכים בשניהם וקראו שלום ואשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מלחמה" (פסוק ה'), ובהמשך "שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו" "בנה ציון בדמים וירושלים בעולה" (מלשון עוול), "ראשיה בשוחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה" (פסוקים ט' י' יא').
ובתחילת פרק ד' הנביא מיכה מתנבא "והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים" "והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". אפשר לראות שהנביא מתעלם ולא מבאר בדבריו מה יהיה בתקופה שבין התוכחה הקשה והמפורטת שבפרק ג' עד סופו, לבין 'חזון אחרית הימים' "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" שבתחילת פרק ד'.
ואילו הנביא ישעיהו לאחר התוכחה הארוכה והקשה שבפרק א', שעם ישראל עזבו את ה', והתוכחה על השרים שהם עסוקים בשוחד ושלמונים ולא דואגים ליתומים ולאלמנות. הנביא מבאר שהקב"ה יבטל את הנהגת השרים "לכן נאם האדון ה' צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי" "ואשיבה ידי עליך ואצרף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך" "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה" (פסוקים כד' כה' כו').
ומשמע דווקא לאחר שהקב"ה יבטל את הנהגת השרים, וינהיג את העם בעצמו, ויבנה לעם הנהגה חדשה וטובה 'יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה'. ואז מתחיל פרק ב' "הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלים" ומתחילה נבואת 'והיה באחרית הימים' "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". וצריך לברר את ההבדלים בין הנבואות הללו, ואת זה שהנביא מיכה לא פרט את כל התהליך שיהיה לפני 'והיה באחרית הימים' "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". ואילו הנביא ישעיהו כן מפרט שהקב"ה יבטל את הנהגת השרים, ויבנה את ההנהגה מחדש, וישיב את השופטים כבראשונה והיועצים כבתחילה. ורק כך יהיה אפשר להגיע ל 'והיה באחרית הימים' "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
יתכן לומר, שבתוכחת מיכה עדיין יש ללמד 'זכות' על הנהגת העם, על ראשיה, כוהניה ונביאיה, שהם שוגג, ויתכן שאפילו שהם מנהיגים בעוול ובדמים, שוחד, ומחיר כסף, בליבם יש להם כוונה רצויה וטובה, לבסס את ההנהגה בכוח ומשילות. אבל ודאי וודאי שהם תועים בדרכם ובשיטת הנהגתם. ולכן התוצאה היא "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער". וממילא כיוון שכך הנביא לא מפרט את התהליך שיהיה עד 'והיה באחרית הימים'. ואילו בתוכחת ישעיהו, בוודאי הנהגת הראשים והשרים היא מזיד, ולכן הקב"ה חייב לבטל את ההנהגה ולבנות הנהגה חדשה וטובה, ולהשיב את השופטים כבראשונה והיועצים כבתחילה. ורק אז יהיה אפשר להכין את העם לקראת 'חזון אחרית הימים' ו"כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
אבל יתכן להבין את ההבדל כך, בנבואת מיכה עם ישראל הוא בוודאי חולה קשה, אבל עדיין יכול להיות שותף ברפואת עצמו, ולכן הנביא מתנבא רק על התוצאה הוודאית שהיא ההבטחה האלוהית של 'והיה באחרית הימים' "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". אבל בנבואת ישעיה עם ישראל במצב קשה ביותר, ואינו יכול לעזור ברפואת עצמו שהרי הוא שבוי ומשועבד לשרים שלוקחים שוחד ושלמונים, ממילא אין אפשרות לעם ישראל להיות שותף בתהליך הגאולה, והקב"ה חייב לעשות את הכול בעצמו, וזה הפשט בחזון ישעיהו.
למעשה נשארנו עם השאלה איך תהיה הגאולה האחרונה והשלימה, האם כמו שמבואר במיכה שעם ישראל יכול להיות שותף בתיקונו העצמי והכנתו לקראת 'והיה אחרית הימים' וחזון תכלית הבריאה "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". או כמו שמבואר בישעיהו שעם ישראל יהיה במצב קשה ביותר, וכמו חולה קשה מאוד שהרופא עושה את כל מלאכת הרפואה, וכך הקב"ה יעשה את כל ההכנה כדי להביא את עם ישראל להגיע אל הגאולה השלימה. ובאמת זה שאלה שאין עליה תשובה. אבל התשובה נמצאת ביד כל אחד ואחד מאתנו. אם אנו עם ישראל לא נחנך את עצמנו לישרות ואמונה משפט וצדקה, אז התהליך יהיה קשה מאוד, וכמו שמבואר בישעיהו שהקב"ה יעשה את הכול. אבל אם אנו נחנך את עצמנו לישרות ואמונה משפט וצדקה, אנו נזכה לקחת חלק בגאולתנו, וכמו שמשמע במיכה.
אפשר להוסיף עוד רעיון, בפסוק האחרון שבפרק ב' לאחר שהנביא ישעיהו מדבר על 'והיה באחרית הימים' והגעת העולם אל תכליתו "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", אומר ישעיהו לעם ישראל "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא" (פסוק כב'). יתכן להבין את כוונת הנביא כך, לפעמים האדם נמצא בספק מעשי: האם להיות משועבד לבן אדם (שר או בעל כח אחר וכדו') אף כשזה נוגד את ערכיו האישיים הטובים והנכונים, או שיאמר לאותו בן אדם (שר או בעל כח אחר וכדו') ערכיי האישיים הנכונים והטובים, עדיפים לי מאשר להשתעבד אליך.
יתכן לומר שהנהגת 'שריך סוררים וכו' כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים' זה תוצאת ההנהגה כאשר האדם עוזב את ערכיו האישיים, הנכונים והטובים, ושומע ומשתעבד לאותו אדם שר או בעל כח אחר. ואת זה אומר לנו הנביא בפסוק האחרון "חדלו לכם מן האדם וכו' כי במה נחשב הוא", והכוונה ברגע שהאדם מבין שהוא בן של ה' יתברך, וממילא הוא גם עבד ה' יתברך, הוא עוזב את השרים ובעלי הכוח הרוצים לשעבדו, ומכוון את כל מעשיו לפי ערכיו הנכונים והטובים אל ה' יתברך בלבד. כי אין עכשיו, ולא הייתה בעבר, ולא תהיה בעתיד, שום מציאות שאדם כזה או אחר יהיה יותר גדול מהערכים הכלליים הנכונים והטובים. וזה הדרך הנכונה והמכוונת ישר אל ה' יתברך ואל הגאולה השלימה.
שבת שלום