כידוע דרשו חכמים את אותיות חודש א'ל'ו'ל' כראשי תיבות. א', אני. ל', לדודי. ו ', ודודי. ל', לי. והכוונה לפסוק בשיר השירים "אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים". והסבירו הצדיקים הקדמונים את המושג 'הרועה בשושנים' שיש לשושנים יג' עלי כותרת, והם כנגד יג' מידות הרחמים, שבהם הקב"ה רועה ומנהיג את עולמו.
וכן דרשו א'ל'ו'ל' ראשי תיבות 'את לבבך ואת לבב', והכוונה לפסוק בפרשת ניצבים "ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך". ומהלשון 'ומל' משמע שיצר הרע הרי הוא 'עורלת הלב' שסותם ואוטם את הלב לקבל את התשובה, והקב"ה ימול את האדם מערלת הלב, ואז האדם יזכה להגיע לאהבת ה' ויראתו.
וידוע שהאותיות: 'אל' בפירוט אותיות. א'-אל"ף. יוצא גימטריא 111. ל'-למ"ד בגימטריא 74. והכל יחד יוצא 185. וזה בגימטריא 'אני' 61. 'לדודי' 54. 'ודודי' 30. 'לי' 40. והכל יחד 185, כמניין 'אל'. ובאמת אנו קוראים את יג' מידות הרחמים המובאים בפרשת כי תשא, בסליחות שבחודש אלול הרבה פעמים. וכן את חזרת היג' מידות רחמים, שמובאים בסיום הנביא מיכה, אומרים ביום הכיפורים הרבה פעמים. ומידות הרחמים מתחילים 'אל רחום וחנון', וכן בנביא מיכה 'מי אל כמוך', וההדגשה 'אל' הכוונה רחמים שברחמים.
ידוע מאמר חז"ל כל השקפה שבמקרא, הרי היא לרעה (לדוגמא, אבימלך השקיף על יצחק. בראשית פרק כו' פסוק ח'), חוץ מזו שנאמר "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש". את הנוסח הזה אנו קוראים בווידוי מעשר. ובמצווה הקודמת אנו קוראים על מצוות הבאת ביכורים, ועל המקרא ביכורים, ושם אנו מצווים "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך".
על משה רבנו נא' בסוף ימיו 'איש האלהים', גם בפרשת 'וזאת הברכה, וגם בפרק צ' בתהילים. ושם זה מוזכר "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו". ובתהילים פרק צ' נאמר "תפלה למשה איש האלהים ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור".
רואים כאן את היסודות הנכונים לחיים. א, שמחה בכל הטוב, מה שיש. ב, תפילה. ג, וברכה. וכמה שיסודות אלו מנחים את האדם בכל צעד בחייו, הרי הוא: יותר שלם, טוב, טהור, עליון, אלוהי, עד כדי איש האלהים. רואים שהאדם הגדול והשלם, עד כדי דרגת איש האלהים, אינו עסוק בלהשקיף על פרטיותם, ולראות את חסרונם של הזולת, אלא אך ורק לברכם ולהתפלל בעדם. ואת זה אנו לומדים דווקא ממשה רבנו, ודווקא בסוף ימיו, כשהגיע לדרגת איש האלהים.
אבל במתן תורה כשמשה רבנו היה (בן 80 שנה) בדרגה גבוהה מאוד ועל זה נא' "ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר" (שמות פרק יט' פסוק ג') אבל עדיין מעט בדרגת בן אנוש, ואמרו המלאכים "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" "ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו" (תהילים פרק ח' פסוקים ה' ו'), ועדיין לא הגיע לדרגת איש האלהים, אלא היה חסר מזה מעט. כן היה לו מצבים מסוימים של כעס כלפי עם ישראל. אבל בסוף ימיו, כשהיה סמוך ממש לפטירתו כבר הגיע לדרגת 'איש האלהים', ואין לו בחייו אלא לברך ולהתפלל על עם ישראל.
ואת זה אנו רואים כאן: משה רבנו מתקן לעם ישראל את נוסח 'וידוי מעשר', ונוסח הבקשה שמשה אומר לנו לבקש מהקב"ה 'השקיפה ממעון קודשך מן השמים וברך את עמך את ישראל' כיוון שמשם יורד כל החסד והטובה לעם ישראל. וכן בתהילים בפרק הנזכר שמשה מבקש ומתפלל אל הקב"ה שישפיע עלינו טובה ויעזור לנו בתשובה "ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור".
ובאמת עוד קודם בריאת העולם והאדם, עלתה מחשבה מלפניו יתברך לברוא את העולם ולהיטיב עם הנבראים. והיינו חושבים שאם האדם לפעמים טועה ונכשל וכדו', הוא מאבד את הטובה והברכה מאת ה'. ודווקא בפרק הזה (תהילים פרק צ') אנו לומדים את המושג תשובה, ושהקב"ה תיקן את מהות ויסוד התשובה עוד לפני בריאת העולם והאדם. וזה המשך הפרק "בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל" "תשב אנוש עד דכא (דכדוכה של נפש – רגע הקבורה) ותאמר שובו בני אדם". וזה שאומר משה להקב"ה: אתה הקב"ה בראת את התשובה, עוד לפני בריאת העולם, תרחם על בניך ותקבלם בחזרה אליך.
עכשיו שאנו נמצאים בימי הרחמים והסליחות, אנו מצווים להאמין בחסד ה' עלינו שתיקן לנו את סדר התשובה והטהרה. ננצל את הימים הנפלאים האלו להתקרב אליו, שיטהר אותנו לעובדו בלב שלם.
שנה טובה – שבת שלום