כל שנה ושנה, לאחר יום הכיפורים אנו נכנסים לחג הסוכות. ננסה להתבונן במהותו של יום הכיפורים, והמעבר אל חג הסוכות שהוא חג השמחה לכל באי עולם, ולבסוף שמחת התורה לעם ישראל.
ידוע שאלתם של רבותינו בעלי המוסר והמחשבה, כיוון שיש מצוה כל השנה כולה לעשות תשובה, מה התחדש במצוות התשובה שנאמרה ביום הכיפורים. ותרצו כמה מרבותינו כך: כל השנה מצוות התשובה היא במובן המעשי, ואילו ביום הכיפורים מצוות התשובה היא במובן המהותי. ולפי זה הפסוק המפורסם שאומרים אותו ביום הכיפורים הרבה פעמים "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא פרק טז' פסוק ל') נאמר על מצוות טהרת המידות, מהרצון של יצר הרע לעבור על רצון ה', וכך להיות טהורים לפניו יתברך. אבל המצווה לשוב ממעשה העבירה זה מצווה ששייכת כל השנה.
למשל אדם שהוא אוהב לגנוב, וגונב את ממון הזולת. בוודאי כל רגע מימות השנה הוא מצווה לשוב בתשובה ולהשיב את הגזלה אשר גזל, אבל עדיין יש לו באופי מידותיו את מידת הגניבה, והרצון לחמוד את רכוש הזולת, אלא שהוא מתגבר ואינו עושה את מעשה הגניבה. אבל ביום הכיפורים שנאמר בו 'לפני ה' תטהרו' המצווה היא להיטהר מהמידות והרצונות. והכוונה מלבד התשובה על המעשה, יש מצווה לשוב מהמידות עצמם, ולנקות את האופי והמידות, ולהיות טהור וזך גם במידות וברצונות, ולהיות במצב נפשי שכל מה שהתורה אסרה אין לאדם בכלל רצון לעשות, וכך האדם זוכה להיות טהור לפניו יתברך.
את הרעיון האמור לעיל, אמרתי פעם לפני זקן חכמי התורה רבי שמעון בעדני שליט"א, והיה נראה בעיניו, שאינו מסכים עם הרעיון כלל וכלל. התבוננתי בדבר ומצאתי שברמב"ם משמע מפורש לא כך, ומצוות התשובה כל השנה היא גם על מעשה העבירה, וגם על המידות האנושיות שמובילות את האדם לעבירה.
וכ"כ הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ז' הלכה ג' וזה לשונו: אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהם מעשה כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו, כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה, ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיו"ב, מן הכל צריך לחזור בתשובה. ואלו העוונות קשים מאותם שיש בהם מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם. וכן הא אומר "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו". עכ"ל.
ומפורש בדברי הרמב"ם: שמצוות התשובה היא מלבד על המעשים, גם על המידות והרצונות, ועל זה נא' יעזוב רשע דרכו, את הדרך ולא רק את המעשים. והלכות אלו הביאם הרמב"ם בהלכות תשובה שבספר אהבה, ולא בהלכות שביתת עשור שבספר זמנים. אלא שלפי זה יקשה מה התחדש במצוות התשובה שביום הכיפורים, שנא' בפסוק "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו".
ונראה להסביר שפשט הפסוק כך: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם, לפני ה' תטהרו" מלבד מצוות התשובה שהיא כל השנה, יש כאן הבטחה אלהית שעיצומו של יום מכפר, שהקב"ה מכפר על העם, ויורד אל העולם לטהר את בני האדם. וכיוון שכך, שהקב"ה יורד אלינו בעיצומו של יום ובא לטהר אותנו, אנו מצווים להשתדל ולטהר את עצמנו (יותר מכל השנה כולה) לפני ה'. וזה כוונת סיום הפסוק 'לפני ה' תטהרו'.
והוסיף זקן חכמי התורה שליט"א רק אחרי שהאדם זוכה להגיע לטהרה, גם מצד שהקב"ה כיפר עליו וטיהר אותו, וגם מצד שהוא עצמו השתדל בטהרת עצמו. אנו מגיעים לחג הסוכות שהוא חג השמחה. ודווקא קבעה התורה שחג הסוכות יהיה אחרי יום הכיפורים, כי המצווה לשמוח בעבודת ה' צריכה לבוא ממקום יהודי, פנימי וטהור, ללא שום מחיצה בין האדם לריבונו של עולם. וכיוון שהאדם טיהר את עצמו לפני ה' ביום הכיפורים, המצווה הבאה היא לשמוח לפני ה' בחג הסוכות.
אבל צריך להבין הרי בכל המועדות אנו מצווים במצוות השמחה שנאמר 'ושמחת בחגך', ומה התווסף במצוות השמחה של חג הסוכות, יותר משאר מצוות השמחה שיש בכל המועדות.
הרמב"ם בסיום הלכות שופר סוכה ולולב, כתב וזה לשונו: אף על פי שכל המועדות מצווה לשמוח בהם, בחג הסוכות היתה במקדש יום שמחה יתירה שנאמר "ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים". וכיצד היו עושים ערב יום טוב הראשון היו מתקנים במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא התערבו אלו עם אלו. ומתחילים לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון, וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד מתחילים מאחר שיקריבו תמיד של בין הערבים לשמוח לשאר היום עם כל הלילה. ומפורש בדבריו שבחג הסוכות יש מצוות שמחה יתירה משאר המועדות.
וממשיך הרמב"ם בהלכה האחרונה וזה לשונו: השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שצווה בהם עבודה גדולה היא, וכו'. וכן בדוד מלך ישראל אמר "ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר "והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ".
שלמה המלך אומר בשיר השירים "משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך" ודרשו חכמים כך: משכני – מהיצר הרע. אחריך נרוצה – עשה טוב. הביאני המלך חדריו – חג הסוכות. נגילה ונשמחה בך- שמחת תורה. ועוד דרשו בספרים הקדושים: 'נגילה ונשמחה בך', בך- בתורתך. בך- ביראתך. בך- באהבתך. והאותיות 'בך' בגימטריא 22 – והכוונה לאותיות התורה הקדושה.
נמצא שחג הסוכות הוא חג לכל באי עולם ששמחים לפניו יתברך, וכמו שכתוב "אז ירננו עצי היער (אומות העולם) מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ". שכשהקב"ה יבוא לשפוט את העולם, אז העולם יהיה בטוח יותר, טוב יותר, וכך הרבה יותר נוח לחיות כאן בעולם הזה. וההמשך יהיה "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". אבל חג שמיני עצרת זה חג מיוחד יותר, והוא מיועד אך ורק לבני ישראל לשמוח לפני ה', ועם ה' יתברך בלבד (כמו שמחת ההתייחדות, שכל השמחה היא התייחדות שלימה, אבל לבד בלי אנשים אחרים). וזה הכוונה שאנו שמחים בה' יתברך, בתורתו, יראתו ואהבתו.
יזכנו האל לחיות לפניו יתברך, ולטהר את מידותינו ונפשנו לפניו יתברך, ואז לשמוח בתיקונו של עולם, ולבסוף לשמוח שמחה מיוחדת שאנו זוכים להיות קרובים, טובים וטהורים לפני ה' יתברך בלבד. ה' יזכנו.
כתיבה וחתימה טובה – חג שמח