הפרשה פותחת "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר" וכו' (פרק מא' באריכות) המדרש במקום הדא הוא דכתיב "קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות " (איוב כח' ג')
בפשטות אפשר להבין, שהקשר בין פרשת מקץ לבין הפסוק הנ"ל באיוב, מפני שבמשך התקופה שלפני חנוכה , היום הולך ומתמעט ושוקע מוקדם, ובאמצע החורף בערך ברח' טבת מתחיל היום להתארך לאט לאט והלילה מתקצר, וע"ז נא' "קץ שם לחשך" וזה יוצא בחנוכה בסמיכות לרח' טבת ולפרשת מקץ, וזה מוזכר בגמ' , שאדם הראשון ראה שהיום פוחת והולך והלילה בא מוקדם , וחשש כיוון שחטא, אז תמיד יפחת היום והלילה יקדים והתארך , עד שיהיה רק לילה והעולם יהיה רק חושך וחשש שגרם החטא, ולכן "ואמר אך חשך ישופני" , כיוון שהגיע תקופת טבת והחל היום להתארך הבין שזה מנהגו של עולם ואומר "ולילה אור בעדני"
למעשה כל פרק קלט' בתהילים מיוחס לאדם הראשון, ובפסוק זה אנו רואים שהחטא זה חשך, וחשש אדם הראשון שאין דרך תשובה, וכשראה שיש דרך לתשובה, והתשובה היא אור, אמר "ולילה אור בעדני"
ולכן המצווה בחנוכה להדליק נר ולהאיר את העולם. ולסיפור הגמ' על אדם הראשון אפש"ל שהמצווה להאיר שיש דרך תשובה לכל באי עולם.
באמת החשך מסמל את ההסתר פנים והגלות, ואנו סמוכים ובטוחים שהקב"ה נמצא אתנו בכל מצב, ובכל מקום, כמו שכתוב [באותו פרק פסוק ח] "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך" והיינו גם בגלות , ובחטא, ובשאול, הקב"ה נוכח אתנו , ואדרבה בלשון "הנך" בדווקא , נוכח ממש אלא שאנו לא רואים טוב מפני חשכת הגלות וטומאת המידות.
ולכן המצווה בחנוכה להדליק נרות כלפי רשות הרבים, להאיר את האמונה שהקב"ה נמצא אתנו בכל מקום, ויוציאני מהגלות וההסתר פנים אל הגילוי פנים והגאולה.
לאורך שנות ההיסטוריה עברנו כמה וכמה גלויות , ועכשיו זו הגלות האחרונה, אבל היא קשה ביותר, גלות זו שנקראת גלות רומי, וכהמשך לגלות יוון שהייתה באמצע תקופת בית המקדש השני נקראת "חשך"
והיינו להעריך ולהחשיב את הגשמיות , והממשות, זה "חשך" וכמו שכתוב "וימש חשך" (שמות פרק י פסוק כא)
מהותה של הגלות היא גלות הדעת, שאדם מעריך ומחשיב את תרבות יוון, את הכח, והנוי, והכסף, והוא רודף כדי להשיג את כל הנ"ל , זה עומק הגלות, שזה היפך מתרבות-התורה שכולה ענווה וסבלנות, אורה ותורה, חסד וטהרה, חכמה ודעת. וזה הכוונה "חשך" שחשכו עיניהם של ישראל מלראות את אור התורה, והעריכו את העולם המגושם.
הנביא ירמיה קורא לעם ישראל "זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך" [פרק יא פסוק טז] ודרשו חז"ל בגמ' מה זית אחריתו בסופו, אף ישראל אחריתן בסופן, מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה, אף ישראל אין חוזרים למוטב אלא ע"י יסורין, ומה זית אין עליו נושרים לא בימות הגשמים ולא בימות החמה, אף ישראל אין להם בטילה עולמית לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
למעשה זית מהעץ הוא קשה ומר ואינו ראוי לאכילה, אבל על ידי ריכוך, הזית נעשה פרי לאכילה, וע"י כתיתה , הזית מוציא שמן מזוכך, וע"י הדלקת השמן הזך, נהיה אורה, ואור זה מסמל את התורה והטהרה.
אפשר להסביר שכל התהליך הנ"ל מהזית הקשה והמר, עד האור המאיר את העולם, מבאר את כל סדר עבודת המידות של האדם.[וכן בנושא של הנביא ירמיה מדובר על סדר התשובה מעברות גשמיות קשות]
בהתחלה האגו האנושי הוא קשה ומר האדם חושב על עצמו , ודואג לעצמו, מתוך רצון להשיג לעצמו, וכובש את הזולת, ואופי כזה הוא קשה ומר כזית מהעץ, וע"י "עבודת המידות" האדם מבין ומפנים שלא הכל שלו, ויש עוד בנ"א' וצריך לחשוב שגם אחרים צריכים לקבל, וכדו' וכמו זית שע"י ריכוך, ומיתוק, נעשה פרי הראוי לאכילה
שלב הבא ע"י כתיתת הזית , נעשה שמן זית זך, והיינו ע"י שבירת המידות , האדם נעשה נח יותר, קל יותר, נעים יותר, מזוכך יותר.
והשלב הגבוה ע"י שריפת המדות והיינו שריפת כל הגשמיות, שאדם מחשיב עצמו למאומה בלי כל עצמיות , וכך משפיע אור חסד וטהרה לעולם, וכמו שהשמן המזוכך, שע"י ההדלקה שזה למעשה שריפת השמן, דולק אור נעים וטהור שמאיר את העולם באור התורה, וזה כעין העולם הבא שכולו אור ניצחי.
ושכתוב "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חלם" והמדרש מביא את הפסוק באיוב "קץ שם לחושך" אפשר להסביר שפרעה חלם שכל תרבות מצרים יבא זמנה להעלם מן העולם .
כמו שיבא יום ויגמר החושך ויהיה אור במובן הרוחני וכך ניתן להבין את נושא השיבולים והפרות לאורך פרק מא'
כתוב "נר ה' נשמת אדם"-הנשמה תמיד היא רוחנית טהורה.
את הגוף והנפש הבהמית אפשר לטמא ,אפילו את הרוח האנושית ,אבל הנשמה האלוקית אי אפשר לטמא שזה רובד פנימי ועמוק "חלק אלוקה ממעל" (מי שחוטא הוא מעמם ומסתיר את אור הנשמה
אבל הנשמה נשארת טהורה )
אנו פותחים את הבוקר כל יום בתפילה ובקשה:" אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא"-הנשמה במהותה מצד בריאתה היא חלק אלוקה ממעל ולכן היא טהורה .
הלשון טהורה היא לשון מהות עבר הווה ועתיד.
ואני תפילה ובקשה שהנשמה תצא מבפנים אל החוץ ותאיר את כל חלקי האדם גם את הרוח ואפילו את הגוף וככה היא תאיר את החיים .
וכשאדם טהור ומאיר ,אז הוא גם מאיר לכל העולם וזה כל ענין ההדלקה בחנוכה כלפי בני רשות הרבים.
יזכנו האל לעדן את גופנו, לטהר את רוחנו, ואז נשמתנו תאיר את האור הטהור בכל עצמותינו ובכל העולם כולו.
שבת שלום וחנוכה שמח