"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם" והתורה מאריכה במצוות שמשה מוסר לבני ישראל, הן לגבי עשיית מלאכה ששה ימים ושמירת השבת. ובהמשך לגבי מלאכת המשכן.
ויש להבין – איך משה רבנו הצליח לאחד את 'כל קהל עדת ישראל' להיות קהילה אחת גדולה ומאוחדת. היום אנו רואים עד כמה אנו היהודים קהילות קהילות, קבוצות קבוצות, עדרים עדרים, והציבור מבולבל מאוד, תוהה ובוהה עם מי האמת והצדק ומי טועה ומטעה וכדו'. ואיך משה הצליח לאחד את כולם – ללא יוצא מן הכלל לקהילה אחת גדולה של "כל קהל עדת בני ישראל".
יתכן לומר כך: אנו יודעים שבפרשה הקודמת – פרשת כי תשא, הקב"ה הראה למשה את כל טובו שנאמר "אני אעביר כל טובי על פניך" וידוע הבנת הרמב"ם שהקב"ה הראה למשה את כל סדר הבריאה והתקשרות הנמצאים זה עם זה, ומשה ראה והבין את סדר הבריאה וחוכמתה, ואז כתב את התורה. ובאמת, מיד מגיעה פרשת ויקהל, ומשה מוסר לעם ישראל את מה שהראה לו ה' יתברך.
למעשה התורה היא מושלמת. אין בה שום דופי וחסרון כלל וכלל. שלמה המלך במגילתו 'שיר השירים' כותב על התורה "כולך יפה רעיתי ומום אין בך" (פרק ד' פסוק ז'), והכוונה לשלימות התורה ויופייה שהיא שלימה וטובה לכל בני האדם והבריאה כולה, ולכל התקשרות הנמצאים זה עם זה, ואין בה שום דופי או מום כל שהוא. וכן ידועה הדרשה בספרים הקדושים 'בך' בגימטרי"א – 22, והכוונה לעשרים ושתים אותיות התורה. וכן מצאנו בתחילת שיר השירים "משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך", וידוע הדרשה המפורסמת בחז"ל ובספרים הקדושים: 'בך' בתורתך, 'בך' ביראתך, 'בך' באהבתך. והכוונה שכל הקשר שלנו לריבונו של עולם דרך התורה והמצוות הכתובות בה – שנמסרה לנו ב – כב' (22) האותיות הקדושות והטהורות, הכל זה רק גילה ושמחה. הן במובן של לימוד התורה עצמה וקיום מצוותיה, הן במובן של אהבת ה', והן במובן של יראת ה'.
וכשאנו מתבוננים ורואים את החסרונות שיש בעולם, אנו חייבים להבין כי חסר לנו את הבנת התורה עצמה וקיומה המעשי. ואף בציבור התורתי של יראי ה' וחושבי שמו, אם וכאשר אנו רואים חסרון מסוים – אנו חייבים להבין שהחסרון הוא רק בנו, בדרך קיום התורה או בהבנתה וכדו', או בשינויים שנעשו במשך הדורות בארצות הגולה וכדו'. וחלילה, לא בתורה עצמה. ואסור לנו לטעות או לדמיין שהחסרון בתורה עצמה, כפי שקיבלנו אותה ממשה רבנו עצמו – מוסר התורה. שהרי התורה עצמה היא שלימה, וכמו שביארנו בתחילת דברנו על הכתוב בשיר השירים "כולך יפה רעייתי ומום אין בך", שאין שום חסרון ב – כב' האותיות הקדושות והטהורות שבהן התורה ניתנה.
לאור האמור, אנו מבינים איך משה רבנו עצמו הצליח לאחד את כל כלל ישראל להיות קהילה אחת גדולה, ואז למסור להם את הלכות התורה כפי המבואר בפרשת ויקהל – שהרי הוא עצמו ראה והבין את כל טוב ה' יתברך, ומהבנה וראייה זו הוא כתב את התורה הנכונה והשלימה ומסרה לעם ישראל.
בעזרת ה' יתברך, כאשר נזכה לגאולה השלימה וכל משפטי התורה יחזרו בשלימותן (ללא שום שינויים וכדו' שהגיעו בגלל הגלויות וטעויות נוספות) על ידי הנהגתו של מלך המשיח, וכמו שמבטיח הרמב"ם בהלכות מלך המשיח (המובא בסוף הלכות מלכים) – ללא ספק, עם ישראל כולו יחזור להנהגה הנכונה כפי שהיה בימי מוסר התורה משה רבנו עליו השלום, ואז עם ישראל יהיה במצב הרבה יותר טוב – הן במובן הרוחני, הן במובן הכלכלי. ואז נזכה כולנו – כל כלל ישראל לקיום הבטחת שלמה המלך "נגילה ונשמחה בך". שעל ידי קיום התורה בצורה נכונה ושלימה אנו 'נמשכים' אחרי ה' יתברך, 'רצים' אחריו, ואז זוכים ל "נגילה ונשמחה בך", 'בך' בישועתך 'בך' בתורתך, 'בך' יראתך, 'בך' באהבתך.
גם על העתיד לבוא נא' בנביא ישעיה על הקרבת אלהים העתידית לכל צדיק וצדיק – ההולך בדרך המידות הטובות והתורה "ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו", והכוונה לגילה ושמחה בעולם הבא שיהיה לנצח נצחים לכל הראויים לזה, כל אחד ואחד לפי דרגתו בקרבת ה' יתברך, קרבה לתורתו, יראתו, ואהבתו, זוכה לישועתו.
הלוואי, ונזכה להבין את תורת משה בצורה נכונה שלימה, ואז נחייה בצורה מאוזנת וטובה, ונראה שאין שום חסרון בתורה עצמה, והכל זה רק גילה ושמחה. נשמח ונגיל באמת – בתורתו, יראתו, אהבתו וישועתו – בעולם הזה ובעולם הבא.
ה' יזכנו – שבת שלום.