בפרשה אנו לומדים על חטא המרגלים. אפשר להסביר שהם כפרו ביכולת של הקב"ה להכניס אותנו לארץ הטובה שהובטחה לאבותינו. וכך יש לאורך ספר במדבר את כל הטענות וכדו' שבני ישראל התאוננו והתלוננו על הקב"ה.
בתהילים בפרק המפורסם – פרק לכו נרננה, אומר הכתוב "אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר" "אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם ראו פעלי". ושם מסוכם כל הניסיונות הללו "ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם, והם לא ידעו דרכי" "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי". ובמפורש כתוב שבני ישראל עשו מריבה עם ה' יתברך בגלל שהם 'עם תועי לבב הם' ואינם יודעים את דרך ה', ולכן הקב"ה נשבע שבני ישראל לא יבואו אל מנוחתו. (את הלשון 'מנוחתי' אפשר להבין שהכוונה לארץ ישראל. ואפשר לומר שהכוונה לעולם הבא).
כשהמשנה במסכת אבות (פרק ה' משנה ד') מסכמת את תקופת בני ישראל במדבר, מביאה המשנה בקצרה בסיכום כל הדברים "עשרה ניסיונות ניסו אבותינו את הקב"ה במדבר שנאמר "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי".
במשנה בפרק האחרון במסכת סנהדרין שעוסקת בעניין העולם הבא, והשייכות והזכות – לזכות ולהגיע לכך. דנו שם חכמי המשנה בעניין העולם הבא שיש לבני ישראל שהיו בדור המדבר. מצד אחד הם התאוננו והתלוננו ובכו וכדו' עד שדרשו חכמים שהם כפרו בעיקר (השגחת ה' יתברך ויכולתו להכניס את בני ישראל לארץ), ומצד שני יש מקראות שמשמע מהם שהם נקראו חסידיו של הקב"ה.
הנביא ירמיה בתחילת פרק ב' מתנבא בשם ה' ואומר לבני ישראל "ויהי דבר ה' אלי לאמור" "הלוך וקראת באוזני ירושלים לאמור: כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" ומוסיף הנביא מיד הבטחה לדורות "קודש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם נאום ה'".
את לשון הנביא 'הלוך וקראת', ייתכן להסביר כך: הקב"ה אומר לנביא ירמיה תתנבא ותאמר, ותלך ותקרא באוזני כנסת ישראל (שנקראת בכל הנביאים 'ציון' ו'ירושלים'), ותחזור ותאמר שהקב"ה אומר לבני ישראל אמירה קבועה, אמירה לדורות, אמירה שאין לה סוף "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך" ומהו החסד נעורים ואהבת הכלולות "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".
מהמקרא הזה דרשו חכמי הגמרא בסנהדרין וזה לשונם: ומה אנו (בני ישראל, בני בניהם של אבותינו שהיו בדור המדבר) באים בזכותם, הם עצמם (בזכות עצמם) לא כל שכן. ומשמע שבוודאי הם – בני דור המדבר בני העולם הבא, ואנו בני בניהם באים בזכותם.
ולפי זה יקשה איך הנביא ירמיה דרש את המקראות שבספר במדבר. ומסבירה הגמרא "אשר נשבעתי 'באפי' אם יבואון אל מנוחתי" – 'באפי' הכוונה ברגע של כעס נשבעתי, אבל חוזרני בי. וכך מבארים את המקראות שמשם משמע שאין להם חלק לעולם הבא.
באמת, כל האמור זה חידוש עצום. אלמלא בתהילים כתוב "אשר נשבעתי באפי", ומשמע, על דרך משל – שהקב"ה נשבע ברגע של כעס וחזר בו (רק הדגמה על דרך המשל. במציאות, אין שום שינוי אצל הקב"ה, ועל זה נאמר במלאכי "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם") ואלמלא הנביא ירמיה מתנבא בשם ה' אי אפשר לאומרו. אבל אחרי שהנביא כך מבאר את המקראות בספר במדבר – אנו חייבים להבין את דבריו.
עוד מצאנו בתחילת פרק לא' בנביא ירמיה "כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל" "מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד", וממשיך הנביא את בשורת הגאולה. אנו רואים שהנביא מדגיש שהקב"ה אומר לבני ישראל אתם מצאתם חן בעיניי במדבר, באותם ארבעים שנה שרבתם איתי במדבר, ויצאתם ממצרים ונצלתם מפרעה, עמלק, ובני ארץ כנען.
הלשון – 'מרחוק' הכוונה שהנביא ירמיה מתבונן במבט לאורך ההיסטוריה הרחוקה של בני ישראל (קרוב לאלף שנה אחורה מתקופתו של הנביא ירמיה) ומתנבא שהקב"ה אומר לו שבזכות האבות שיצאו ממצרים, אני – הקב"ה אוהב את בני ישראל. ומדגיש הנביא שזה אהבת עולם, אהבה שאין לה סוף, אהבה שלא תלויה בכלום. וכהמשך ישיר לאהבה זו אני ממשיך להביא לכם את החסדים בלי הפסקה. ואז מביא הנביא את הבטחת הגאולה העתידית "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל" וכו'.
מכל האמור אנו לומדים מצד אחד את האהבת ישראל העמוקה, הנוראה והנפלאה של הנביא. ומצד דרגתו הגבוהה באהבת ישראל הוא כך התנבא בשם ה', וכך דרש את המקראות בספר במדבר ובתהילים. אבל אנו יכולים לקחת את הרעיון והמסר הזה כל אחד (ואחת) לחייו הפרטיים והאישיים.
לכל אחד (ואחת) בחייו האישיים לפעמים יש רגע של כעס נורא על החלק הנוסף המחובר לחייו. יש גם אכזבה קשה, תקוות שלא התממשו, ציפיות שאולי ולא יהיו. יש וייתכן שמתוך רגע של כעס נורא הוא רוצה להיפרד, לחתוך, לסיים, ואז להתחיל את סדר חייו מחדש.
אומר הנביא שההנהגה האלוהית היא לזכור ולהזכיר את הדברים הטובים שהיו – את "חסד הנעורים ואהבת הכלולות" להמשיך מהמקום הזה, לשמור על הקשר, להמשיך את האהבה – לאהבת עולם, להמשיך את הרחמים והחסדים – בלי סוף, וכך להכין את העתיד ולהבטיח שהעתיד יהיה עתיד טוב יותר. ובאמת, רק כך זוכים לגאולה אישית וכללית.
מי ייתן ונזכה כולנו ללמוד מהנהגתו של ה' יתברך כלפי עם ישראל – לחיינו האישיים כלפי זולתנו.
שבת שלום.