איש על העדה – איש אשר רוח בו
אנו יודעים שיש מידה טבעית של קנאה מאדם לאדם. זה יכול להיות על רקע של כסף, כבוד, משרה ציבורית וכדו'. אבל לגבי אדם ובנו, וכן לגבי רב ותלמידו אנו יודעים שיש פחות קנאה, ואפילו שמחה של האב והרב בהצלחת הבן והתלמיד.
הגמרא בסנהדרין מביאה את הפסוקים שאמרו לדוד המלך ששמו של בנו שלמה, ומלכותו יהיו טובים יותר משלו, והוא עצמו (דוד) לא קינא בבנו, שנא' "ייטב אלהים את שם שלמה משמך, ויגדל את כסאו מכסאך". ובאמת, מלכותו של שלמה המלך הייתה תחת כל כיפת השמים, וכן שלמה המלך מלך זמן מסוים אפילו על העליונים שנא' "וישב שלמה על כיסא ה'", ואילו מלכות דוד הייתה רק בארץ ישראל, ולא מלך תחת כל כיפת השמים. וכן דוד לא מלך על העליונים.
כעין זה אנו מוצאים בפרשה שהקב"ה מבקש ממשה שייקח את יהושוע ויחזקהו ויאמצהו – כי הוא מיועד להמשיך את ההנהגה. הקב"ה ביקש ממשה "קח את יהושוע וסמכת את ידך עליו" ומשמע 'ידך' – יד אחת. אבל משה סמך את יהושוע בשתי ידיו, ולא רק ביד אחת.
בהבנת ההבדל שבין סמיכה ביד אחת לסמיכה בשתי ידיים, ייתכן להבין על פי הבנת רבנו מהרש"א. המהרש"א על הסוגיא הנ"ל (בסנהדרין דף קה' עמוד ב') מבאר כך: נאמר על יהושוע "ויהושוע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו", ומשמע שסמך עליו משה את שתי ידיו, וכמו שמפורש בפרשת פנחס. כאשר מדובר על משה לעניין מלחמה כתוב 'יד' או 'ידו' והכוונה יד אחת. למשל, "במטה אשר בידי", "והיה כאשר ירים משה ידו". אבל לעניין תורה וחכמה מצאנו לשון 'שתי ידיים', למשל, "שתי לוחות הברית על שתי ידי".
כאן בפרשתנו מצאנו שמשה מבקש מהקב"ה "יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה". ההדגשה היא 'אלהי הרוחות' ומשמע ב' רוחות. ומהם ב' הרוחות: א' רוח חכמה ובינה. ב' רוח עצה וגבורה. הקב"ה נענה למשה רק על רוח אחת ולא על ב' רוחות, שנא' "קח את יהושוע" וכו' "וסמכת את ידך עליו", ומשמע תסמוך אותו רק ביד אחת, ולא בשתי ידיים. והכוונה רק לרוח של 'עצה וגבורה', אבל לעניין 'חכמה ובינה' אל תסמוך אותו, וכשיהיה לו שאלות הוא יהושוע ישאל את אלעזר הכהן, זה שכתוב "והעמדת אותו לפני אלעזר" וכו' "ושאל לו במשפט". אבל משה הוסיף מדעתו לברך את יהושע, ולסמוך עליו את שתי ידיו. א, לעניין עצה וגבורה, כגון לעניין כיבוש הארץ וכדו'. ב, גם לעניין חכמה ובינה.
למעשה, אנו לומדים מכל הנ"ל שבענייני הנהגה צריך שני מרכיבים מרכזיים. א, עצה וגבורה. ב, בינה וחכמה. וייתכן להוסיף שעוד יותר צריך דעת – כדי להבחין מתי צריך להשתמש ביד שמאל שהיא יד העצה והגבורה, ומתי צריך להשתמש ביד ימין שהיא יד החכמה והבינה.
גם היום שיש לנו – לכל אדם ואדם, כל מיני התמודדויות בחיים, כגון: עם שכנים שאינם שומרי תורה ומצוות (ויש הבדלים בעניין שבת במרחב הציבורי, ועוד, ואכמ"ל), וכן התמודדויות בחינוך הילדים, וכל שכן וקל וחומר בעניינים פנימיים ואישיים בתוך כותלי הבית והמשפחה – אנו חייבים לדעת שתמיד יקדם יד ימין על יד שמאל. (יד ימין המתמודדת, משתדלת ומקרבת, על יד שמאל הדוחה מפלגת ומרחקת). תמיד יקדם מידת החסד למידת הדין. תמיד יקדם רוח החכמה והבינה לרוח העצה והגבורה.
דוד המלך לא זכה לבנות את בית המקדש כי היה לו את מידת הגבורה, הוא נלחם במלחמות. ואילו שלמה בנו זכה לבנות את בית המקדש, למלוך תחת כל כיפת השמים, ואפילו לזמן מסוים מלך שלמה המלך על העולמות העליונים. דוד המלך לא קינא בבנו שלמה שזכה יותר לרוח חכמה, וזכה יותר ממה שהוא עצמו זכה.
משה לא זכה להכניס את בני ישראל לארץ המובטחת לנו עוד מאבותינו, לא זכה לכבוש את הארץ ולחלקה לשבטים. יהושוע תלמידו המובהק של משה הוא שזכה לכך. היינו חושבים שמשה יקנא בו – שהרי במבט היסטורי היינו חושבים שיהושוע הוא המנהיג הגדול ביותר כיוון שזכה להכניס את בני ישראל לארץ האבות, וממילא היינו חושבים שמשה יקנא בו. וכאן אנו מוצאים שמשה סומך על יהושע את שתי ידיו – מברכו ומלמדו, גם ברוח עצה וגבורה וגם ברוח חכמה ובינה.
ובאמת בגלל הענווה הזו זכה משה שהקב"ה קורא לתורה על שמו שנאמר בסוף מלאכי "זכרו תורת משה עבדי אשר ציותי אותו על כל ישראל חוקים ומשפטים". וזכה דוד שהקב"ה נשבע שמלכות ישראל תקרא לעולם על שמו ותהיה מזרעו שנא' "אחת נשבעתי בקודשי אם לדוד אכזב" "זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי" (תהילים פרק פט').
ה' יזכנו ללמוד מחוכמתם וענוותנותם של משה רבנו מוסר התורה ודוד המלך, שבגלל ענוותנותם העצומה והאחריות אך ורק לבני ישראל – הקב"ה בכבודו ובעצמו קרא לתורה הקדושה שניתנה בהר סיני, ולמלכות ישראל שתהיה תחת כל כיפת השמים לעד – על שמם.
שבת שלום