בליל שבת (שלפני השבת האחרונה) התקיימה קבלת שבת המונית בשכונת בצוותא בראשותו של מו"ר המרא דאתרא הגר"א זגדון שליט"א. קודם לכן הוציאו חלק מהרבנים בעיר מורי ההוראות, ראשי הכוללים, ורבני הקהילות שליט"א קול קורא (בעיתון הנכבד שאתם אוחזים בידכם, ובעוד) מודעות ברחבי העיר – לציבור יראי ה' וחושבי שמו – לצאת ולקבל שבת בצורה מכובדת אבל המונית ברחובה של עיר – בשכונת בצוותא.
היה זה מחזה מרנין ומשובב נפש לראות למעלה מחמש מאות איש, באים לקבל שבת ברחובה של עיר, ואפילו נשים וילדים המתקבצים בגינה הסמוכה ובאים להביע את צערם וכאבם לנוכח המצב של חילול שבת המוני, תוך פגיעה באווירת השבת וברגשות התושבים. ללא ספק, היה זה מעמד מכובד ומרומם, כראוי ומתאים לציבור בני התורה והאברכים וכל שאר היהודים הטובים והנפלאים שיש בעם ישראל, ללא שמץ של אלימות, וגם לא אלימות מילולית כלפי השוטרים ואנשי שלטון החוק.
כמובן, בעיר שרוב תושביה מסורתיים – אוהבי מורשת התורה ומסורת התנ"ך, אבל אינם דתיים. כגון שהם אינם נוסעים בשבת ברכב, אבל הם כן מדליקים בביתם מכשירי חשמל וכדו' וחינוך ילדיהם הוא חינוך ממלכתי כללי, וכל ילד וילדה יוצא איך שיוצא, והוא עצמו (עצמה) לכשיגדל בוחר את דרך חייו – קשה מאוד להגדיר מה רוב תושבי העיר, ואיך (אם בכלל) אפשר להגדירם. לכן אינני מתייחס מה צריך ראש העיר לעשות במורכבות הקיימת, ורק באתי בשורות אלו לבאר מקצת מן המקצת במעלת השבת וברכתה לכל בני ישראל ולכל ימות השבוע.
הצדיק הנפלא שהיה בעיר הקודש צפת לפני כחמש מאות שנה (בתקופת רבותינו מרן השולחן ערוך והאר"י הקדוש זיע"א) רבי שלמה אלקבץ זיע"א שר בשירו המרומם והנפלא 'לכה דודי לקראת כלה', שזכה השיר הזה להתקבל בכל תפוצות ישראל שבכל רחבי תבל – כשיר שמקבלים בו את השבת בבית הכנסת בציבור.
משמעות הפזמון בפיוט הוא. א, בני ישראל יוצאים מימי החול ומקבלים את השבת. ב, הקב"ה הנקרא 'דודי' יוצא לקראת בני ישראל – כחתן היוצא לקראת כלה, ומקבל את הכלה אליו לביתו. ללא ספק, זה עומק הבנת פשט המושג 'גאולה' – לחיות לפני ה' יתברך, ולייחד אך ורק אליו את כל כוונת חיינו.
בבית הראשון אנו שרים "לקראת שבת לכו ונלכה – כי היא מקור הברכה, מראש מקדם נסוכה, סוף מעשה במחשבה תחילה". כוונת המחבר זיע"א שאומנם השבת באה מאליה, אבל אנו צריכים ללכת ולקבל את פניה, וכך הגמרא מספרת על רבי יהודה שהיה יוצא לרחובה של עיר כדי לקבל את השבת, וכך ראינו אצל הרבה מצדיקי הדורות.
ההמשך "כי היא מקור הברכה". משמעות המילה 'מקור' הכוונה המקום והזמן שממנו הכל מתחיל. למשל "נחל נובע מקור חכמה" – כמו שמעיין זה המקור של ההחכמה וממילא גם של הטהרה, כך גם שבת היא המקור, במובן של זמן שממנו נשפע עיקר השפע הרוחני, הטוב והטהור – לכל ימות השבוע ולכל בני ישראל. וממשיך המשורר המחבר זיע"א "מראש מקדם נסוכה". משמעות המילה 'מקדם' הכוונה עוד קודם בריאת העולם. ולפי זה ייתכן להבין שעלתה במחשבה לפני ה' יתברך, עוד לפני בריאת העולם והאדם – שיהיה יום מנוחה לכל המאמינים בו יתברך שברא את העולם בששת ימי בראשית, ואז הוא יתברך בעצמו (כביכול) – 'שבת וינפש'.
ממילא "סוף מעשה במחשה תחילה". אנו המאמינים בני מאמינים, יראי ה' וחושבי שמו – מצד אחד צריכים לכבד כל אדם ואדם באשר הוא, ואת הנהגתו האישית בשבת, וגם כשקשה לנו אנו צריכים להכיל את המציאות כמו שהיא – באשר היא. ללא צד כפיה כלל וכלל. ומצד שני אנו צריכים לשמור על אווירת השבת בעיר המסורתית הנפלאה שאנו חיים בה, ושגרים בתוכה כל מנעד האוכלוסייה של עם ישראל, ושרוב רובה של האוכלוסייה היא יהודית מסורתית, כדי שכולנו נהנה מהעיר הטובה שלנו, שיש בה את כל מה שטוב בעם ישראל, וכדי שנזכה לברכת התורה והשבת לכל ימות השבוע ולכל ישראל. מי ייתן ונזכה לכך. זה תלוי אך ורק בנו.
ה' יזכנו שבת – שלום