כל שנה ושנה את קריאת התורה בציבור של פרשת מקץ, הציבור קורא דווקא בתוך ימי חג החנוכה. בכל המדרשים שמדברים על פרשה זו, מביאים את הפסוק המפורסם שאמר שלמה בחוכמתו בספר משלי "קץ שם לחשך". (המשך פסוק זה "ולכל תכלית הוא חוקר חשך און וצלמוות").
כוונת הפסוק ללמדנו שהחשך הוא זמני אבל לאחריו יאיר הבוקר. ואנו בטוחים שהבורא יתברך שם סוף וקץ לחושך, ואחריו בטוח שיהיה לנו אור שאין לו סוף. ואם נשאל כיוון שהחשך הוא זמני, אז למה בכלל הקב"ה ברא את החושך, אולי שיברא ה' יתברך רק אור. ועל זה עונה לנו הפסוק "ולכל תכלית הוא חוקר חושך אוון וצלמוות" והכוונה שכל החושך, אוון וצלמוות, הכל זה הכנה לפני התכלית שהיא המטרה – שנזכה לאור האלהי הגדול שיתגלה בעולם.
בחג החנוכה אנו מצווים להאיר את האור האלהי הנצחי – מבתינו כלפי חוץ, ולזכות את כולם לראות את האור האלהי מתפשט ומאיר את כל הבריאה. כשנתבונן נראה שחג החנוכה חל דווקא בתוך ימי החורף, בסוף חודש כסליו ובתחילת חודש טבת שזה למעשה שיא החורף – הימים הקצרים שבאמצע ימי החורף, ודווקא אז מתחיל היום להתארך יותר ויותר ומאיר יותר ויותר.
באמת, כל אדם ואדם מכל באי עולם, יש לו את ההתמודדויות והקשיים שהוא עצמו מתמודד איתם ומתקשה בהם. חג החנוכה מלמדנו שההתמודדויות והקשיים הללו (שהם נקראים חושך) הם זמניים, אבל האושר והאור שיש לאדם המתמודד ומצליח להתגבר על הקשיים הוא ניצחי וקבוע, ודווקא על ידי ההתמודדויות הללו, האדם עולה ומתעלה מעלה מעלה אל ה' יתברך.
אדם הראשון ביומו הראשון עלי אדמות, כשראה שהיום מתקצר, מחשיך והולך, חשש שמא בגלל שחטא לכן היום מחשיך ונעלם, והבין שבגלל החטא יותר לא יהיה עולם. אבל בהמשך שראה לקראת סוף הלילה שהאור מאיר ועולה ונהיה בוקר – הבין שכך הוא מנהגו של עולם, ואז אמר "מזמור שיר ליום השבת" "טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". האמונה כנגד הלילה והחסד כנגד הבוקר.
עוד לומדים חז"ל שאדם הראשון הרהר תשובה, וכשאמר את פרק קלט' בתהילים הדגיש את עניין החטא והתשובה כך: "ואומר אך חושך ישופני ולילה אור בעדני". נמצא שהחושך הוא זמן מורכב של התמודדויות וקשיים (וכל אדם ואדם בפני עצמו, 'לב אדם יודע מרת נפשו'), וכשאדם מתחזק באמונה ומחזיק בתורה ובתשובה שזה עץ החיים, זוכה אחרי זה שיזרח עליו האור האלהי וזה שכתוב "להגיד בבוקר חסדך". וכן האדם צריך להאמין שגם שמאוד קשה וזה בגדר חושך ממשי כמו שיש לקראת סוף הלילה, דווקא אז אחרי שיא החושך מתחיל להיות עלות השחר, שהבוקר מתחיל לעלות ולהאיר עד שמאיר את כל הבריאה כולה.
ללא ספק, חנוכה הוא החג האחרון שאנו – כל כלל ישראל לוקחים איתנו לפני צאתנו לגלות הנוראה הזו, שנחרב בתינו וגלינו מארצנו והתפזרנו לבין אומות העולם. היום שזכינו לחזור לארצנו להתיישב בתוכה ולבנות בה את עתידנו, ללא ספק אנו נמצאים ממש בסוף גלותנו, וכבר התחיל האור האלהי להאיר ולהתפשט.בכל הבריאה כולה , ובמיוחד בארצנו הקדושה.
אנו כבר אחרי שיא החושך והלילה ולקראת "להגיד בבוקר חסדך". אנו כבר אחרי ה'חושך ישופני' ולקראת ה'האור בעדני'. נקווה ונתפלל שהאור ימשיך לעלות ולהתפשט בכל הבריאה כולה. ונצטרף כולנו להאיר את הבריאה כולה באור האלהי – אור התשובה, אור האמונה, ואור התורה. ונזכה להיות שותפים בהבאת הגאולה השלימה והתמידית כהר בימינו, אמן.