בפרשה אנו קוראים את שירת הים – ששרו בני ישראל ביחד עם משה בתוך הים ביבשה. וידוע מאמר חז"ל על הפסוק "זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו" שפשט לשון 'זה אלי' הכוונה שהגיעו לראיית מראות אלהים, וזה הדגשת מילת 'זה' מלשון אדם הרואה – ומראה באצבעו מה הוא רואה. והאריכו חז"ל ואמרו: ראתה שפחה על הים מראות אלהים, מה שלא ראה יחזקאל הנביא במראה המרכבה.
בהמשך אנו מוצאים את מנהיגותה של מרים שלקחה אחריות על בנות ישראל (כמו ששרה אימנו אשת אברהם לקחה אחריות וגיירה את הנשים שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ומבאר רש"י 'עשו' הכוונה לא רק אברהם אלא גם שרה, שאברהם מגייר את הגברים ואילו שרה מגיירת את הנשים). ולכן "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בחדה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות" " ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים". רש"י מבאר שנקראת אחות אהרן מפני שהיא נביאה כבר מצעירותה שהייתה רק אחות אהרן עוד לפני שנולד משה רבנו, וכמבואר בפרשת שמות. (בגמרא סוטה דף יא', דף יב', ותחילת דף יג' יש אריכות נפלאה בזה).
המעלה המיוחדת במרים הנביאה – שהצליחה בחוכמתה ובמסירותה לאחד את כל נשות ישראל, וזה הדגשת התורה 'ותצאנה כל הנשים אחריה' ללא יוצאת מן הכלל, ודבר זה לא מצאנו בנביאות אחרות. ונראה לי שלגבי נביאות אחרות כדוגמת שרה, אסתר, אביגיל, וכדו' – המקרא לא מפרט במפורש שהן היו נביאות, אלא שחז"ל דרשו כך על פי מעשים גדולים שעשו. (חוץ מדבורה שמצאנו לגביה "ודבורה אשה נביאה אשת לפידות והיא שופטה את ישראל בעת ההיא" שופטים פרק ג', ובהפטרת הפרשה). אבל לגבי מרים התורה מפרטת במפורש "ותקח מרים הנביאה". וזה בגלל מעלתה הגדולה כמו שביארנו. ואפשר להוסיף ולומר שמלבד חוכמתה הגדולה בנבואה, הבינה שאת כל הנשים אפשר לאחד ולגבש רק דרך שירה ומחול. ובנוסף, הדגישה להם מרים – שעיקר מעלת האישה שהיא מסייעת לבעלה בעבודת ה', והיא שותפה מלאה שלו. ובדיוק כמו שהסוס שותף מלא של רוכבו, ולכן נענש יחד עימו ותבעו שניהם בים סוף.
ידוע שאת פרק סח' בתהילים דרשו חכמים בכל המדרשים על יציאת מצרים, שירת הים ומתן תורה. ושם נא' "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל" (פסוק כז'), ודרשו חז"ל שאפילו עובר במעי אימו אמר את שירת הים, והכוונה שאפילו עובר שנמצא במעי אימו שזה מקור ושורש חייו, (וממנו תוצאות כל החיים כולם, וגם מקור הטומאה והטהרה) גם הוא אמר שירה במקהלות. וכידוע 'המקהלות' היחיד שיש בתורה ששרו כולם זה שירת הים.
בסוף שירת הים שרו בני ישראל את העתיד לבוא "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כווננו ידיך" "ה' ימלוך לעולם ועד". כמובן פשט הפסוקים מדבר על הכניסה לארץ 'תבאמו' לשון כניסה לארץ. 'תטעמו' לשון להשתקע ולהיבנות וכמו נטיעה הנטועה שהיא שקועה באדמה – צומחת ועולה. 'בהר נחלתך' הכוונה להר הקודש בירושלים. 'מכון לשבתך פעלת ה'" הכוונה למקדש הרוחני שנמצא בשמים, וכידוע בחז"ל ש'מכון' זה אחד מרקיעי השמים. והמקדש הרוחני שבשמים מכוון כנגד המקדש המציאותי, הגשמי – שאנו בונים כאן בעולם הזה בירושלים עיר הקודש.
וההמשך הוא "ה' ימלוך לעולם ועד", והכוונה אף שבני ישראל חטאו והפסידו את בית המקדש פעמיים, אנו בטוחים שיבנה בקרוב, ומאז שיבנה אחרי שאנו נכין את עצמנו להיות ראויים לכך, לא יחרב לעולם ועד. ובוודאי שנבואה זו ששרו בני ישראל על הים מדברת על העתיד לבוא – על המקדש שאנו מצפין שיבנה בקרוב ולא יחרב לעולם ועד. וזה הכוונה "ה' ימלוך לעולם ועד". וכמו שהנביא זכריה אחרי שמדבר על טהרת העולם שתהיה בדור הגאולה (שייצאו מים חיים מירושלים, והכוונה כמובן למי הדעת, ואז כל העולם יטהר ויעלה במדרגות הטהרה והדעת) מתנבא ואומר על העתיד לבוא "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (פרק יד' פסוק ט').
כשמתבוננים על ההבטחה 'מקדש ה' כוננו ידיך' יש שדרשו שבית המקדש ירד מן השמים, וכך משמע ברש"י המפורסם במסכת סוכה דף מא' לגבי המקדש שאנו מצפין. אבל ידוע שיטת הרמב"ם שבית המקדש יבנה רק בידי אדם ועל ידי כלל ישראל, עם מלך המשיח. אביהם של ישראל זקן חכמי התורה רבי שמעון בעדני שליט"א תמיד אומר שפשט הציווי "ועשו לי מקדש ושכנת בתוכם" בוודאי שזה רק מעשה ידי אדם, וכפשט ההלכה ברמב"ם ואי אפשר לדרוש אחרת. ואת הפסוק "מקדש ה' כוננו ידיך" יש לדרוש שנאמר דרך שירה נפלאה ששרו בני ישראל ביציאת מצרים – והכוונה לסיעתא דשמיא מיוחדת. וזה גם הסיום בנביא מיכה "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
ה' יזכנו – שבת שלום