אנו יודעים שיוסף הגיע להיות מלך מצרים – רק לאחר שכולם ראו את חוכמתו בפתרון החלומות של פרעה. ומלבד מה שראו את חוכמתו, כולם רצו שיהיה איש חכם ונבון שינהל את הארץ בשנות הרעב, כדי שלא יגמר התבואה וימותו ברעב. כך משמע לאורך הפרשות האחרונות.
הסברנו שיוסף הגיע למלוכה רק בגלל שה' יתברך רצה שיהיה מלך מצרים מצד חוכמתו, ולא מצד שום טובת הנאה כל שהיא מאדם אחר. וגם שר המשקים שהזכירו לפני פרעה – הזכירו רק בלשון גנאי 'נער' 'עברי' 'עבד' שהוא שוטה, ואינו מכיר את השפה, ואינו ראוי ללבוש בגדי מלכות, וכדו'. ובאמת יוסף הגיע למלכות בגלל שכך רצה ה' יתברך, ומצד חוכמתו בלבד. וכמובן, לאחר שהבין שאין מה לבטוח בבני אדם אחרים, ויש להאמין ולבטוח רק בה' יתברך. וממילא אינו חייב שום טובת הנאה כל שהיא לאף אדם אחר במלכות מצרים.
אביהם של ישראל זקן חכמי התורה שליט"א מדגיש שה' יתברך סידר את השתלשלות הדברים דווקא כך. והטעם, לו יצויר והיה יוסף מגיע למלכות – כי פלוני 'עזר' לו, ואלמוני טרח ל'פרסם' אותו, ועוד אחר 'יעץ' לו, וכל מיני בני אדם נוספים 'פעלו' בשבילו וכדו', כשהיה מגיע למלכות היה עוסק בעיקר בלסדר תפקידים וכספים ושאר טובות הנאה לחבריו ומקורביו – כי הוא חייב להם, שהרי בלעדיהם הוא לא היה מגיע למלכות. ועכשיו שהגיע למלכות אך ורק מצד שכך ה' יתברך רצה, ומצד חוכמתו בלבד, הוא יכול להיות משוחרר ממחויבויות ולהיות מרוכז אך ורק בטובת העם. ובאמת, אך ורק כך ההנהגה מתנהלת בנקיות מוחלטת ללא שעבודים לבני אדם אחרים.
בגמרא דרשו על הפסוק "אשר נשיא יחטא" שהמושג 'נשיא' שאין לו על גביו – אלא ה' אלוהיו. לו יצויר והיה ליוסף מחויבויות נוספות כלפי פלוני ואלמוני וכדו', אינו יכול להיות 'נשיא' כי הוא מחויב לאחרים, וכך לפעמים הוא משעבד את טובת הכלל לטובת מקורביו.
וכן למדו בגמרא: כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אֶרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה" אם דיין דומה למלך שאינו צריך לכלום – יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות – יהרסנה. בהבנת הרעיון 'אינו צריך לכלום', הכוונה א, אינו צריך לממון, ואז אי אפשר לשחד אותו. ב, הוא מלא חוכמה וכך הוא יכון לדון דין אמת בלי שמטעים אותו. (סנהדרין דף ז' עמוד ב'). ולדברנו אפשר להוסיף עוד הבנה, הכוונה שהוא 'מלך' מלא חכמה והגיע למלכות אך ורק מצד חוכמתו, ואין לו מחויבות לאף בן אדם אחר. ובאמת רק כך הוא יודע להתנהל בפני עצמו, ולנהל את העניינים בחוכמתו בלי שאחרים מנהלים אותו ודואגים לטובתם האישית ופוגעים בטובת הציבור.
אנו יודעים שכל הגלויות הם בבחינת 'חושך' ואנו בטוחים בה' יתברך ש'קץ שם לחושך'. כשיוסף היה בבית האסורים הוא האמין (אולי מתוך יאוש) בהשתדלות בבני אדם, ולכן ביקש משר המשקים שיזכור אותו וגם יזכיר אותו לפני פרעה. ובאמת, אז כשהאמין בבני אדם – ותלה בהם את תקוותו, היו חייו חיי חושך. ופרשת וישב מסתיימת בפסוק "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו".
יוסף היה עוד שנתיים בבית האסורים, בהתחלה עוד חיכה לטובת הנאה משר המשקים שיזכור אותו ויזכיר אותו לפני פרעה. אבל במשך השנתיים האלו התפקח והבין שאין מה להאמין ולבטוח בבני אדם, ויש לבטוח רק בה' בלבד. ואז הגיע למצב שהוא מאמין רק בו יתברך בלבד. וכך לאחר אותם שנתיים ימים לאחר שיוסף הגיע לאמונה ובטחון רק בו יתברך בלבד "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור" פרעה היה בלחץ נוראי מהחלום ולא היה פתרון שהתאים לו, ולכן הכריח את כל שריו ויועציו להביא לו פותר חלומות מיוחד. ואז הוכרח שר משקים לספר על יוסף לפני פרעה.
כשנסכם את הכל אנו מוכרחים להבין – "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו" מלבד מה שזה 'הבטחה אלוהית' ש – והיה ה' מבטחו, אלא זה גם 'מציאות שכלית ורגשית' ברורה ש – והיה ה' מבטחו' שהוא מסור אך ורק ביד ה' יתברך. ואחרי שלמדנו שכשאדם מאמין בבני אדם הרי זה מצב של חושך, שהרי הוא מסור בידם ואינו מסור ביד ה' יתברך. ממילא ניתן להבין שכשאדם מאמין רק בה' יתברך זה מצב חיים של 'אור' ושל גאולה, ואפשר להבין שהגאולה השלימה שאחרי הגלות הנוראה – שהיא האור הגדול שאחרי החושך הקשה, תהיה רק לאחר שאנו ננקה את שכלנו ונפנה את רגשותינו – מכל אמונה ותלות בבני אדם ונזקק את האמונה להיות אמונה מוחלטת רק בה' יתברך.
שבת שלום