לקראת סוף המגילה, אנו רואים את הברכה הנפלאה שברכו כל העם את בועז "ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם" (פרק ד' פסוק יא').
אנו יודעים שיש לעם ישראל ארבעה אימהות. שרה, רבקה, רחל ולאה. כשנתבונן בספר בראשית הנקרא ספר האבות ונלמד את דרכיהם של האימהות, נראה שהיה הנהגה מיוחדת לרחל וללאה.
אנו יודעים ששרה אימנו הייתה עקרה עד גיל מאוד מבוגר. חשבה שרה שאם תיתן את שפחתה הגר לבעלה אברהם, אז תזכה ותיפקד בילדים. כך היא עשתה וכו', וכאשר הוקל כבודה בעיניה של שפחתה היא כעסה על בעלה אברהם, והוציאה את השפחה מהבית.
לגבי האחיות רחל ולאה אנו יודעים שהתורה מספרת "ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה" (בראשית פרק כט' פסוק יז'), ודרשו חז"ל שהיו הכל אומרים יש לרבקה שני בנים – יעקב ועשיו, ויש ללבן שתי בנות – רחל ולאה. ולכן הגדולה שהיא לאה לגדול שזה עשיו, והקטנה שזה רחל ליעקב הקטן. אנו גם יודעים שיעקב מאוד רצה להינשא לרחל כמפורט "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". (שם, פסוק כ').
הייתה לאה מבררת על עשיו – גדול זה מה טיבו, אמרו לה שהוא מלסטם את הבריות. והייתה בוכה על שהיא מיועדת להיות בחלקו, ובכתה עד שנשרו ריסי עיניה. יעקב עבד שבע שנים כדי לקבל את רחל, ראה לבן שיעקב עובד בכל כוחו, ורצה שיעבוד אצלו עוד שבע שנים, לכן לבן הטעה את יעקב והביא לו את לאה, כדי שהוא יעבוד עוד שבע שנים בשביל לקבל גם את רחל. רחל ידעה את כל זה, והביאה לאחותה לאה את הסימנים וכו', כמו שהתורה מפרטת בפרשת ויצא.
ניתן ללמוד מכל האמור עד כמה מידת הוויתור הייתה אצל רחל שכדי שאחותה לאה לא תתבייש, ובשביל שאחותה לא תיפול בחלק עשיו, שהוא מלסטם את הבריות ועושה עבירות חמורות, החליטה לוותר ולוותר. וזה לא רק לוותר פעם אחת, אלא ויתור מתמשך לאורך כל חיי הנישואים עם יעקב.
גם בגלויות אנו יודעים על התפילה המיוחדת של רחל יותר משאר האימהות. וכך לשון הנביא ירמיה בפרק לא' "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו". ועונה לה הקב"ה "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב" "ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם" (פסוקים יד' טו' טז'). ומפורש הקב"ה מבטיח את הבטחת הגאולה בזכותה של רחל יותר משאר האימהות.
גם כאן הברכה הגדולה לבועז שברכו אותו כל העם שהאישה רות (שהיא מיועדת להיות אמא של מלכות) תהיה כמו רחל ולאה שיש להם את מידת הוויתור, ולא רק לפעם אחת – אלא לתמיד.
ללא ספק, אנו רואים שכל המלכות יסודה במידת הוויתור. וגם כיום שזכינו לחזור לארצנו, ועדיין לא זכינו לחזרת המלכות לישראל, אנו צריכים לדעת שעל ידי שנחזור למידת הוויתור כמו שהיה אצל רחל ולאה נזכה לגאולה השלימה.
ובאמת, זה גם המשך הברכה שברכו את בועז כל העם "ועשה לחיל באפרתה וקרא שם בבית לחם". נראה שהכוונה לפרק ה' בנביא מיכה שמבאר את הנהגת מלך המשיח והגאולה האחרונה שאנו מצפים לה, וכך לשון הנביא מיכה "ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאותיו מקדם מימי עולם". אפשר להמשיך את המגילה לפרק הזה בנביא מיכה וללמוד את הנהגת מלך המשיח.
שבת שלום וחג שמח.