הגמרא בפסחים (דף נ' עמ' ב') מביאה שאלה. רבא הקשה, כתוב "כי גדול עד שמים חסדך" (תהילים פרק נז' פסוק יא'), וכתוב "כי גדול מעל שמים חסדך" (שם, פרק קח' פסוק ה'). הבנת השאלה היא האם חסד ה' זה בגדר 'עד' שמים, ותו לא. או 'מעל' שמים. ותרץ רבא, הא כיצד: כאן בעושים לשמה, כאן בעושים שלא לשמה. הבנת התשובה היא שהעושה לשמה זוכה לחסד ה' מעל שמים, ואילו העושה שלא לשמה זוכה לחסד ה' אך ורק עד שמים.
את המושג חסד ה' – אפשר להבין שהכוונה לסיעתא דשמיא, ואפשר להבין שהכוונה לשכר ועונש. ולפי זה העושה שלא לשמה זוכה לסיעתא דשמיא בגדר הטבע, וזוכה בעיקר שכרו כאן בעולם הזה, בגדר 'עד שמים'. ואילו העושה לשמה זוכה לסיעתא דשמיא מעל גדר הטבע, וזוכה לעיקר שכרו בעולם הבא, בגדר מעל שמים.
המהרש"א על הסוגיא מבאר, וזה לשונו: וכתיב "כי גדול מעל שמים" שעושים לשמה וכו' , מבואר כי העושה שלא לשמה והכוונה לשום תכלית שלמטה, (ומיהו שאינו מתכוון לרעה) אין חסד שלו בעולם הזה מגיע רק בעולם התחתון, דהיינו עד שמים. אבל העושה לשמה ותכליתו נוגע למעלה הרי גם חסד שלו בעולם הזה יבוא מלמעלה, מעל השמים.
מוסיף המהרש"א ובשני אותם המקראות (בפרקים נז' ו-קח') מסיים הפסוק "ועד שחקים אמתך" ('אמתך' מלשון אמת). והכוונה שכר של צדיקים בעולם הבא הנקרא 'אמתך', יהיה לשניהם – גם לעושים לשמה, וגם לעושים שלא לשמה. ופשט הלשון 'עד שחקים' הכוונה לרקיע השלישי שנקרא 'שחקים' שבו שוחקים (מכינים) מן לצדיקים (כל אחד לפי דרגתו) לעולם הבא, כמו שדרשו חכמים בגמרא בפרק אין עומדין שבמסכת חגיגה.
אנו יודעים שההנהגה האלוהית היא רק חסד. דוד המלך מאריך הרבה בספר תהילים בעניין הנהגת ה' את העולם – שכל ההנהגה היא אך ורק בחסד. בפרק פט' "משכיל לאיתן האזרחי", איתן האזרחי זה אברהם אבינו שכל הנהגתו הא רק במידת החסד. "חסדי ה' עולם אשירה" וכו', "כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם".
אברהם אבינו שהוא אביהם של עם ישראל, וגם אב המון גויים – מלמדנו שכל הנהגת ה' בעולם זה רק במידת החסד, ושרק כך יכול העולם להתקיים. וזה פשט לשונו "עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם", והכוונה 'שמים' הכוונה 'חסד', ואין אפשרות לבנות את סדר העולם על פי מידת הדין.
גם לגבי סדר בריאת העולם, אנו יודעים שהגמרא דנה מה נברא קודם שמים או ארץ. שהרי יש להבין את ביאור הפסוקים. בפסוק הראשון בתורה נאמר "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", ובהמשך נא' "ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים". וביארה הגמרא (חגיגה דף יב') וכו', וצריך להבין את הכוונה.
זכורני, לפני כמה שנים עיינתי בסוגיא הנזכרת, וחשבתי לומר כך: זה נכון שעיקר ההנהגה האלוהית היא חסד, אבל הדרך לבנות את עולם החסד היא על ידי מידת הדין. וחשבתי שזה כוונת הגמרא בביאורה את המקראות בבראשית פרק א' לגבי בריאת העולם, והשאלה מה קדם הארץ או השמים.
הצעתי את הרעיון לפני אביהם של ישראל רבנו הגדול זקן חכמי התורה רבי שמעון בעדני שליט"א. הרב שליט"א הבין את הרעיון שחשבתי לומר, והוא נזף בי על עצם המחשבה לומר את הרעיון הזה. ואמר לי הרב – אסור לומר את זה, הקב"ה הוא רק חסד, נאמר "עולם חסד יבנה", לא רק התוצאה היא חסד גם דרך הבנייה היא חסד. ובאמת הלשון "שמים תכין אמונתך בהם" משמע שגם ההכנה היא במידת החסד, ולא רק התוצאה.
גם כשמתבוננים בכל הפרקים בתהילים שעוסקים במלך המשיח (פרקים כא', עב', פט' ועוד פרקים), רואים במפורש שהקב"ה בוחר בו רק מצד מידותיו הטובות, ושהוא הקב"ה מלמד את מלך המשיח את מידותיו הטובות, ושבהם ימלוך על העולם בחסד ובחוכמה. (כעין מה שלימד את משה רבנו בפרשת כי תישא).
כידוע, יש שבעה שבועות לספירת העומר. והם כנגד: א, חסד. ב, גבורה. ג תפארת. ד נצח. ה הוד. ו יסוד. ז, מלכות. נמצא שהכל מתחיל מהחסד עד המלכות. אפשר להוסיף שיום החמישים הוא גם כולו חסד שכתוצאה מהמלכות, ולכן יום זה מיוחס ליום מתן תורה, וכן ליום של דוד המלך עליו השלום.
לאור האמור אנו צריכים להבין – שעיקר קבלתנו את התורה, הכוונה לקבל על עצמנו לנהוג על פי רצון התורה למלאות את העולם רק בחסד ובחסד – רוחני וגשמי את כלל הנבראים.
שבת שלום וחג שמח.