בפרשה אנו לומדים על ראש השנה "דבר אל בני ישראל לאמר בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש", (פרק כג' פסוק כד'). ואחרי זה על יום הכיפורים "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא מקרא קודש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם" וכו' (פסוק כז').
ובהמשך הפרשה אנו לומדים את דיני הימים הטובים שיש בחג הסוכות בתחילתו ובסופו "אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי באוספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון", ומיד גם את דיני ארבעת המינים ומצוות הלקיחה "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים". (ויקרא פרק כג' פסוקים לט' מ').
נמצא שהתורה מדגישה שעיקר המצווה של חג הסוכות נקרא 'זמן אסיפה' – "באוספכם את תבואות הארץ", וכן מצינו בתורה לשון אסיפה – "באוספך מגורנך ומיקבך".
כידוע יש שלושה דינים מרכזיים במצוות הסכך. א, שיהיה גידולו מן הארץ. ב, שיהיה תלוש מן הארץ. ג, שלא יהיה ראוי לקבל טומאה, והכוונה שעדיין לא נעשה כלי. כשחכמי הגמרא דנו מניין לחכמי המשנה ההלכות הללו בדיני הסכך, הכריעו חכמי הגמרא שדרשו חכמים מהמקראות הללו של "באוספך מגורנך ומיקבך" שהכוונה בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. ובפסולת גורן ויקב יש את ג' המציאויות הנזכרות א, גידולו מן הארץ. ב, תלוש. ג, לא מקבל טומאה שהרי הוא עדיין פסולת ולא נעשה ממנו כלום. (סוכה דף יב').
חכמי המחשבה מחברים את ההלכות הללו לסדר טהרות. המושג צל סוכה הכוונה להיות תחת צילו של הקב"ה. עיקר מצוות החג "בסוכות תשבו שבעת ימים" הכוונה לשבת תחת צילו של ה' יתברך ולקבל אך ורק ממנו יתברך את כל השפע הטוב. וכך האדם צריך לחיות – רק תחת צילו של הקב"ה, וללא מחיצה כלל המפרדת בינו לבין בוראו. וזה כוונת שלמה בשיר השירים "בצילו חמדתי וישבתי" – אך ורק בצילו של הקב"ה וללא מחיצות כלל.
המשך המקרא בשיר השירים "ופריו מתוק לחיכי" והכוונה למצוות ארבעת המינים שעיקרם זה האתרוג, וזה גם ההמשך כאן בפרשת אמור – לאחר מצוות הימים הטובים שיש לנו בחג הסוכות אנו לומדים על מצוות לקיחת ארבעת המינים, והמין הראשון שהתורה מזכירה הוא "פרי עץ הדר".
אנו שרים בחג הסוכות את השיר הנפלא שזכה להתקבל בכל תפוצות ישראל 'סוכה ולולב לעם סגולה'. אחד הבתים שמתייחסים למצוות ארבעת המינים "מה עצמו רזי לולב ומיניו, ולי מה יקרו מאוד ענייניו, אשרי טהור לב השם רעיוניו – לסוד מצוותו המעולה". כשמתבוננים במצוות ארבעת המינים יש הרבה רעיונות נפלאות והרגשות מיוחדות. לענ"ד הרעיון המרכזי הוא כך: הקב"ה נמשל לאתרוג, ואילו שאר המינים הכוונה לכל כלל ישראל, ואפילו לכל יושבי תבל, ועיקר מצוות השמחה היא שכל יושבי תבל שמחים להיות בקרבתו של הקב"ה.
כשנסכם את הכל אנו לומדים כך: כולנו – כל כלל ישראל, ואפילו כל יושבי תבל הולכים אחרי הקב"ה לכל מקום וזה עיקר מצוות הנענועים, ועיקר מצוות ישיבת הסוכה זה לחיות בצילו של הקב"ה. ועיקר ההרגשה של לחיות לפני הקב"ה זה רק כאשר אדם חי חיים טהורים, פשוטים לפי טבע הבריאה, ורק תחת צילו של הקב"ה, ואין עליו שום 'צל' אחר בחיים, אלא אך ורק צילו של הקב"ה. ואחרי כל האמור ממשיכה התורה "ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים".
אביהם של ישראל רבנו הגדול זקן חכמי התורה רבי שמעון בעדני שליט"א תמיד חוזר על הרעיון שהתורה דווקא תיקנה את מצוות חג הסוכות מיד לאחר יום ראש השנה שאנו מקבלים על עצמנו את מלכותו יתברך, ואחרי יום הכיפורים כיוון שעיקר מצוות היום הקדוש הוא "לפני ה' תטהרו". ולכאורה נשאל איך האדם יכול לשמוח לפני ה' יתברך כאשר יש מחיצות (מידות רעות) המבדילות בינינו – בני האדם, לבן בוראנו בורא העולם והאדם. וזה שאלה שאין עליה תשובה. אבל התשובה היא מדגיש הרב שליט"א כאשר אדם זוכה לקבל על עצמו את מלכותו יתברך ולהיטהר לפני ה', ואחרי זה הוא חי בצילו יתברך, והוא הולך (נענועים לשון תנועה והליכה) אך ורק עם ה' יתברך הוא זוכה ל"ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים".
ואחרי הימים הנוראים, ושמונת ימי חג הסוכות אנו זוכים לשפע טוב ושמחה כל השנה.
שבת שלום.