מ – ותהי הארץ לפרעה, עד – אני ה' אלהיכם.
כשאנו מסכמים את כל נושא הגלות והגאולה, אנו יכולים ללמוד מסוף ספר בראשית את תחילתה ומהותה של הגלות, ומיציאת מצרים וההגעה למעמד הר סיני ומתן תורה את מהותה של הגאולה.
בסוף ספר בראשית (פרק מז') כשהיה רעב נורא במצרים, ואפילו מחוץ למצרים כגון בארץ כנען גם היה רעב נורא, והיו באים למצרים כדי לקנות אוכל מאת פרעה ויוסף עד שכבר נגמר להם הכסף "נא' "ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף", ואז יוסף אמר להם שהם יקבלו אוכל תמורת שימכרו לשלטון מצרים את מקניהם.
בהמשך, כשנגמר להם מלבד הכסף גם מקנה הצאן והבקר וגם הסוסים והחמורים, אמרו בני ארץ מצרים ליוסף "לא נשאר כי אם גויתנו ואדמתנו" "למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו קנה אותנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם". יוסף הסכים למה שביקשו ממנו בני האדם "ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו כי חזק עליהם הרעב ותהי הארץ לפרעה". נמצא במפורש, שכל אדם ואדם כדי לזכות לפת לחם כדי מחייתו היומית היה צריך לקנות בכסף, ואחרי זה במקנה ובבעלי החיים שברשותו, ואחרי זה את אדמתו ואפילו מוכר את עצמו לעבד, והתוצאה היא "ותהי הארץ לפרעה". ולכן העביר יוסף את העם מעיר לעיר "ואת העם העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו", ומבאר רש"י יוסף העביר את העם מעיר לעיר אחרת – לזיכרון שאין להם עוד חלק בארץ.
דרך חיים כזו, שאין ההנהגה והשלטון המרכזי של פרעה – רואים בבני האדם אנשים שווים מצד עצמם, ובעלי זכות אזרחית עצמאית במדינה ובנכסיה הרבים, ואפילו לא בשביל עצם קיום החיים. וממילא, אין לבני אדם ברירה – ואדם צריך למכור את רכושו ונחלתו ונחלת אבותיו, ולהיות גולה מעיר לעיר וממקום למקום ולעבוד עבודת עבד – תמורת לחם כדי מינימום החיים הנדרש, כאשר הכל שייך רק לשלטון, והשלטון זה אדם אחד 'פרעה מלך מצרים'.
באמת, זה מהותה ותוצאתה של הגלות. שאדם משועבד לאדם אחר עושה רק את רצונו ועובד לו, בלי שיש לו חירות על עצמו, ובעלות ממונית על מעשה ידיו. ולכן הכל נהיה של אדם אחד – שליט ועריץ, ששולט בהכל שלטון הכח, ואין לבני האדם כלום, והתוצאה היא בית עבדים "ותהי הארץ לפרעה".
כבר בהתגלות הראשונה (בפרשת שמות), שהייתה לאחר ההתגלות ב'מראה הסנה' אמר הקב"ה למשה "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה”. והכוונה לקבלת התורה שתהיה בהמשך (כמובא בפרשת יתרו) שזה 'קבלת עבודת האלהים', שעל ידי מתן תורה, ואז אנו נהיים בדרגה של עם ה' – עם ישראל.
אנו יודעים שעד יציאת מצרים תמיד נקראו משפחת בני בניו של יעקב – 'בני ישראל'. אבל לאחר מתן תורה משפחת בני יעקב נהיה עם ישראל במובן שהוא 'לאום' בעל חשיבות עצמאית ודרגה רוחנית. וממילא היציאה שלנו מלהיות עבדי פרעה – בני ישראל, והכניסה שלנו למתן תורה להיות עבדי ה' עם ישראל – זה מהות היציאה מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה.
אביהם של ישראל זקן חכמי התורה רבי שמעון בעדני שליט"א כל שנה חוזר על הרמב"ם המפורסם ששעבוד העבדות בארץ מצרים זה משל לשעבוד האדם לגופו וליצריו הרעים, ופרעה הכוונה שזה המפריע הגדול לאדם לעלות ברוחניות ועבודת ה'. ולפי זה כל אדם ואדם צריך לעבור תהליך עצמי בתוך נפשו ורוחו וגם שישפיע על גופו – כדי להגיע ולזכות להיות בן חורין.
ללא ספק, שעבוד הכוונה להיות תלוי ומשועבד לשלטון הכח – נכנע ומאוים לאימה ופחד. והיציאה ממצרים להיות בן חורין הכוונה שאדם יוצא משלטון כזה, ומכניס את נפשו ורוחו (וכך גם משפיע על גופו) לתוך חיי הטהרה החירות והדעת. אבל ההדגשה היא שאי אפשר להיות בן חורין שמולך בשכלו ובדעתו בגודל רוחו ונפשו – על עצמו וגופו, בלי שאדם נהיה עבד ה'. ולכן, מיד לאחר יציאת מצרים אנו צריכים לקבל על עצמנו עבודת ה', ועבודה זו על ידי שאנו מקבלים על עצמנו את לימוד התורה וההתעסקות בה, מחכימים בחוכמתה, ומרחיבים את דעתנו בעומק השגתה. ואז אנו חיים כאן בעולם הזה (הגשמי והקשה) חיי חירות טהרה ודעת, דבקים בה' יתברך, עולים ומתעלים בחכמה האלהית ומדמים את עצמנו בדעתנו (ולו במעט) אל ה' יתברך.
ה' יזכנו – שבת שלום