בפרשת בהר אנו לומדים הרבה על זכויות וחובות בדיני עבדים ואדונים. בפשטות ובנוהג שבעולם אנו רגילים לחשוב שעיקר הזכויות הם של האדונים שיש להם זכויות יתרות ועבדים העובדים אותם, ואילו עיקר החובות הם של העבדים לעבוד בשביל האדונים כדי לזכות למעט אוכל ופרנסה. אבל התורה ממחנכת אותנו ופוסקת שעיקר הזכויות הם של העבדים, ועיקר החובות הם של האדונים.
למשל יש הלכה מפורסמת "לא תרדה בו בפרך" והכוונה שאסור לאדון לרדות בעבדו ולהעבידו יותר מכדי כוחו, או להעבידו שלא לצורך כגון עשה מלאכה כזו וכזו והוא (האדון) אינו צריך למלאכה הזו. וכן יש הלכה מפרסמת שאין למכור את העבד בשוק שנאמר "לא תמכרנו ממכרת עבד", שהעבד לא ירגיש שמוכרים אותו בשוק – משל הוא בעל חי, או חפץ דומם שאין לו כבוד עצמי, ושלא נברא בצלם אלוהים. וכמובן הלכות של שחרור, ודיני פדייה וכדו' והתורה חוזרת על היסוד המפורסם שהקב"ה אומר לבני ישראל "כי לי בני ישראל עבדים – עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלוהיכם".
אפשר לומר הרבה הבנות בהלכות אלו. כגון שהאדון התחשב ברגשותיו של עבדו וכדו' ולא יעבידו יותר מהראוי ושלא לצורך. כמובן שהבנה זו היא הבנה פשוטה ונכונה. אבל נראה לי להוסיף רעיון מרכזי על האמור: כאשר אדם יש לו עבד, יש ויתכן שיש לו הרגשה שיש לו כוח נוסף, ויכולות רבות יותר משאר בני האדם שהרי יש בני אדם אחרים המשועבדים לו ועובדים בשבילו. הרגשה זו של כוח ויכולות רבות ונוספות – יכולות לחנך את האדם להצפה ריגשית שיש לו בידו כוח ויכולת.
הרגשה זו אם היא מציפה את האדם מבחינה ריגשית, הוא יכול לאבד כל רסן וכל גבול, ואז מתוך שכרון הכוח הוא יכול לפגוע בזולת ללא כל מצפון אישי חינוכי וערכי. ללא ספק, כל הבעיות מתחילות כאשר אדם מאבד את חוט השדרה הערכי והמוסרי שצריך להיות נר לרגליו. ובמצב כזה כבר אין מי שיציב לו גבולות בחיים. וכן מצינו כאשר הנביא מיכה בפרק ב' וג' מתנבא על הבעיות שיש לעם ישראל ואיך ההנהגה (ואפילו ההנהגה הרוחנית של הנביאים) התקלקלה, מתחיל הנביא ואומר שעיקר הבעיה מתחילה מהרגשת "כי יש לאל ידם". ואז מפרט הנביא עבירות קשות ביותר שנעשו בגלל הרגשת "כי יש לאל ידם" – כגון "וחמדו שדות וגזלו ובתים ונשאו, ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו", שדרשו עליה בגמ' בגיטין (דף נח') בהגדות החורבן שכפילות הלשון היא א, כפשוטו את נחלתו של האיש כגון בית, וזה גזל ממוני. ב, במובן של עבירות קשות ביותר שיש בהם כדי חורבן המשפחה בישראל. והגמרא שם מאריכה שעל זה נחרב בית המקדש השני, שזה תוצאה ישירה של חורבן המידות האנושיות שמביא לביטול כל גבולות המוסר, ואז גם מתבטלים כל דיני הקדושה בישראל, ואפילו קדושת המשפחה. ומכריעה שם הגמ' שעל זה נחתם גזר הדין על החורבן השני.
וממשיך הנביא בפרק ג' "לכן לילה לכם מחזון", שהנביאים כאשר הם מרגישים עודף כוח בהנהגתם הם מאבדים את כל יכולותיהם הרוחניות לראות במראה רוחני את רצון ה'. ושם מסיים הנביא את הפרק הנזכר "לכן בגללכם ציון שדה תחרש, וירושלים עיין תהיה, והר הבית לבמות יער". אפשר לראות שההדגשה היא 'לכן בגללכם' – עודף הכוח שההנהגה סיגלה לעצמה (כאילו זה רצון התורה) זה עיקר הבעיה, ומטעות נוראה זו מגיעה כל ההידרדרות בעם ישראל עד כדי חורבן הבית וירושלים.
צריך ללמוד שעיקר דיני עבדות היא לא כדי שהחזק ישלוט על החזק וכדי שבעל היכולת ירמוס את מחוסר היכולת. ההבנה הנכונה היא שהחזק ייקח אחריות על החלש שמסיבה כזו או אחרת אין ביכולתו לקחת אחריות על עצמו, ולכן העשיר והחזק ייתן לעני והחלש עבודה, וייתן לו כדי פרנסתו ויעביד אותו כדי שיהיה לו הרגשה טובה שהוא אוכל בזכות ולא בחסד, ותו לא.
ומובן שהתורה ציוותה על האדון לשמור על כבודו של העבד, ושלא ימכרוהו בשוק, ושלא יעבידו אותו יותר מכדי כוחו, ושלא יעבידו אותו שלא לצורך אמיתי ממש. ועל כל זה מוסיפה התורה "ויראת מאלוהיך אני ה'" שהקב"ה הבוחן ליבות וכליות הוא היודע האם כוונת המעביד היא כוונה נכונה ולצורך ממש, או כדי שהגאווה שלו תרגיש טוב שיש לו עבדים, והוא מעביד אותם ושולט בחייהם.
מי ייתן ונזכה לא לחוש את המושג כוח ויכולת, ובוודאי שלא להחשיב ולהעריך את המושגים השפלים והנמוכים הללו, ונחיה רק לפי תורת המוסר.
ה' יזכנו שבת שלום