לאחר שעברו כמה דורות שבני ישראל היו במצרים – היה התרבות גדולה של בני ישראל וקם מלך חדש על מצרים, ואז התחילה צרת השעבוד. הקב"ה רצה שיקום מנהיג מתוך בני ישראל כדי שיוציא את העם משעבוד מצרים, ויביאם אל מתן תורה.
בתחילת פרק ג' "ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהו מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חורבה" ואז מתחילה ההתגלות האלוהית הגדולה אל משה רבנו במראה הסנה.
אפשר לראות בפסוק הזה (וכן בפסוקים בפרק הקודם) כמה יסודות מהותיות שהקב"ה ראה במשה רבנו, ולכן התגלה דווקא אליו. א, הקב"ה ראה במשה שיש לו אהבה ואחריות לבני האדם, ולכן הוא מתמסר להצלתם. וכן שיש לו אחריות לכל הנבראים כולם, ולכן היה רועה את הצאן ומתמסר אפילו לכל אחד ואחד בפני עצמו. ב, רואים בפסוק שמשה היה רועה את הצאן 'אחר המדבר' כדי להתרחק מן הגזל שלא ירעו בשדות אחרים. והמשך הפסוק "ויבא אל הר האלהים" על שם העתיד שמשה יביא את בני ישראל אל מתן תורה.
משה רבנו היה דווקא רועה צאן. מלבד מה שהם בעלי חיים טהורים – פחות קשים ואלימים ויותר צנועים ושקטים, אפשר להוסיף כיוון והם בעלי חיים שיש להם נטיה להיות משויכים לאדונם ולהיות קרובים אליו, ולכן אף שלפעמים הצאן תועים ואובדים הם מחפשים את אדוניהם, ואינם כבעלי החיים שנטיית טבעם לברוח מאדונם – וללכת אל הלא נודע.
במצב השעבוד שהיו בני ישראל במצרים, היה הרגשה קשה שבגלל המצב הנורא – עם ישראל 'שכחו' שהם בניו של ה' יתברך, והם בני בניהם של אברהם יצחק ויעקב, ולכן התלכלכו בזוהמת מצרים. וכאן הקב"ה רוצה שיקום מנהיג לבני ישראל שמאמין ויודע שהעם הוא כמו צאן, שבשורש נשמתו ובמהות נפשו – מחפש את אדונו ורוצה להיות בצילו, ולא טוב לו להיות מופקר לבדו בתוך אומות העולם. ולכן הקב"ה בחר במשה רבנו דווקא – כדי שיחזיר אותם למצב של עלייה רוחנית, ויביא אותם להיות נקיים מעבודה זרה ושאר הטומאות, ויכין אותם שיהיו ראויים לקבל את התורה ולהיות העם הנבחר.
גם בגאולה האחרונה המובאת בהפטרת הפרשה "והיה ביום ההוא יחבוט ה' משבולת הנהר עד נחל מצרים, ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל" ההדגשה היא 'לאחד אחד' והכוונה שאנו היהודים נדאג לכולם, וכך כל היהודים כולם ללא יוצא מהכלל יזכו להיות חלק מהגאולה השלימה.
שבת שלום יהודה מסלטי