והם יקחו את הזהב – והביטו אחרי משה
כידוע, יש הלכה מפורסמת בהלכות צדקה – אין הצדקה נגבית על ידי אדם אחד אלא בשתיים, שאין עושים 'שררה' על הציבור בהלכות ממון על ידי אדם אחד אלא רק בשתיים (ואפשר גם בשלוש). ואת ההלכה הזו למדו חכמים בכמה מקומות (כגון שקלים דף יד' עמ' ב', ובעוד מקומות) מהמקרא שנא' לגבי אסיפת הזהב והכסף, התכלת והארגמן כדי להביא למלאכת בית המקדש.
הגמרא שם בשקלים מספרת על משה רבנו שהיה אוהלו מחוץ למחנה ישראל, ומי שהיה רוצה לברר הלכה ולדרוש את ה' היה צריך לצאת ג' פרסאות מחוץ למחנה ישראל כדי להגיע לאוהלו של משה. והוסיפו חז"ל והפליגו בשבחם של ההולכים אליו לברר הלכה והנהגה, וקראו לאותם אנשים "והיה כל מבקש ה'", כיוון שהוא הולך כל כך הרבה מרחק כדי לברר הלכה אצל משה רבנו עליו השלום. וכידוע בגמרא בסוף מסכת ברכות (דף סא') שרבי יהודה ראש המדברים בכל מקום, כשהיה פותח ודורש בכבודה של תורה – היה מביא את הלימוד הנזכר שמי שהולך ג' פרסאות ממקום א' למקום ב' כדי ללמוד תורה – כבר הוא נקרא מבקש ה', וכל שכן תלמידי חכמים ההולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה כדי ללמוד תורה מגדולי הדור מוסרי התורה.
הגמרא שם (שקלים יד' עמו' ב') מספרת שמשה רבנו התעשר מפסולת האבן היקרה שממנה היו עשויים הלוחות. וזה הכוונה פסול לך שני לוחות אבנים" 'פסול לך' שתהא הפסולת שלך. עוד מובא בגמרא שם "והביטו אחרי משה עד בואו האוהלה" שהאמוראים בתלמוד הירושלמי דנים – במה הביטו בני ישראל על משה כשהיה הולך אל אוהלו. אמורא אחד היה דורש לגנאי, ואמורא אחד היה דורש לשבח. האמורא שהיה דורש לגנאי, מבאר וזה לשון הגמרא בארמית "חמון שקין, חמון כרעין, חמון קופד, אכיל מן דיהודאי, ושתי מן יהודאי, כל מדליה מן דיהודאי". והאמורא האחד שהיה דורש לשבח, מבאר וזה לשון הגמרא "מחמי צדיקיא ומזכי, טוביא דזכת למיחמי יתיה". התרגום ללשוננו הוא כך: אמורא אחד היה דורש לגנאי – שהיו הבריות אומרות "תראו את רגליו וכדו' תראו כל מה שיש לו, כל מה שיש לו זה משלנו, הוא אוכל משלנו הוא שותה משלנו, וכל העושר שיש לו זה הכל משלנו". והאמורא האחד היה דורש כך: "כדאי לזכות לראיית הצדיק הביטו אחריו, זכות לראות את הצדיק".
כשלומדים גמרא כזו שיש בה שני הפכים מוחלטים, אפשר ללמוד בכמה דרכים. אדם שלא זכה לקבל מוסר ומחשבה מזקני רבותינו בעבר זיע"א ובהווה שליט"א – מבאר כך: הנה גם על משה רבנו חלק מהבריות אמרו – שזכות עצומה לראות אותו, אשרי מי שזוכה לראותו ואפילו מאחוריו. ואילו חלק מהבריות אמרו תראו את פרסות רגליו וכדו' תראו את העושר שיש לו, כל מה שיש לו הוא התפרנס מהכסף של כולנו, והכל שלנו היהודים. וכיוון שכך, שאפילו על משה רבנו ריננו מקצת מקהל ישראל, נמצא שתמיד יהיו אי מי מהקהל הרחב שירננו על הצדיקים והחכמים, לכן אין לנו להתחשב בזה כלל.
אבל מי שקיבל מוסר ודעת (ולו – במעט) מזקני רבותינו בעבר זיע"א ובהווה שליט"א מבאר ההיפך: נכון שלגבי משה רבנו היו מעט מן המעט, כמה טיפשים וכדו' מבני ישראל שריננו אחריו, כאילו הוא התפרנס ואכל ושתה מהציבור וכל מה שיש לו מהציבור, אבל מבינים את המחויבות למצוות "והייתם נקיים מה' ומישראל", ושלא להנות ממה שלא צריך להנות, ולא להראות גשמיות מסוימת שלא לצורך באמת. וכל שכן אדם שהוא גדול הדור שהרבה בני אדם מתבוננים בו, וכל מבקשי ה' הולכים אליו כדי לברר אצלו דעת תורה וכדו' שהוא צריך להיזהר ביותר. ללא ספק, אסור לחשוב – ואפילו לרגע שאדם גדול יגיד "הרי בלאו הכי ירננו עלי הבריות שאני אוכל ושותה משלהם אז לכן אני יתנהג כך, ומותר לי להתנהג כך".
אביהם של ישראל זקן חכמי התורה רבי שמעון בעדני שליט"א תמיד מספר על מנהיגי היהדות החרדית שהיו כאן בארץ הקודש בשמונים שנה האחרונות: א', רבנו החזון איש זיע"א. ב', מרן ראש הישיבה הרב שך זצוק"ל. ומרן ראש ישיבה רשכבה"ג הרב שטינמן זצוק"ל. כשמתבוננים במה ששמענו מרבותינו בכל הישיבות הקדושות על רבותינו זקני הדורות זיע"א – אנו רואים עד כמה הייתה להם נקיות ממונית מוחלטת, ולא נהנו, ולא רצו להנות מהציבור, ואפילו לא – במעט, בכי הוא זה. אני זוכר שסיפרתי לרב שליט"א שעשו כתבה בתקשורת על חיי ההסתגפות של הרב שטיינמן (עוד בחייו), ועד כמה הוא נזהר שלא להנות מבני אדם. וראיתי איך הרב שליט"א נהנה ממה שסיפרתי ואומר זה קידוש ה' – שיראו איך חיים הצדיקים.
שבת שלום