אביהם של ישראל זקן חכמי התורה רבי שמעון בעדני שליט"א כל שנה ושנה חוזר על יסודות האמונה והביטחון, שקיבל בצעירותו מרבותיו בעלי היראה והמוסר מתלמידי הסבא מנובהרדוק זיע"א. ועד כמה האדם צריך למסור את עצמו אך ורק ביד ה' יתברך, ללא שום שעבוד ותלות בידי בשר ודם.
בסוף פרשת וישב לאחר שהכירו יוסף ושר המשקים, סיפר שר המשקים ליוסף את חלומותיו, ויוסף פתר לו את החלום "בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו" (פרק מ' פסוק יג'), ומיד אחרי שיוסף מוסר לשר המשקים את פתרון חלומו, יוסף מבקש ממנו טובת הנאה "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה" ויוסף מסביר לו שהוא נקי לחלוטין ולא עשה כלום "כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור" (פסוקים יד' טו').
אנו רואים מפורש בפסוקים – שיוסף מבקש משר המשקים שכאשר יחזור לשולחן המלוכה, ויהיה בעל השפעה שיעשה עמו טובה וידבר בשבילו באוזני פרעה כדי לשחררו, ומוסיף יוסף ואומר לו שבאמת הוא לא עשה מאומה. בפשטות אפשר להבין – שזה בקשה הגיונית ונכונה שאסיר בבית הסוהר שבאמת לא עשה מאומה – יבקש טובה מימי שיש לו השפעה בתוך המלכות, שיעזור לו לצאת מן העונש שנגזר עליו סתם. אבל לאחר ששר המשקים השתחרר מבית האסורים וחזר לשולחן המלוכה שכח את יוסף, וכך מפורש בפסוק האחרון בפרשת וישב "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו".
ופרשת מקץ מתחילה בפסוק "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה וכו'. ואנו לומדים שכאשר פרעה חולם ואין לאף אחד מחכמי מצרים את הפתרון, רק אז 'נזכר' שר המשקים ביוסף וקראו לו לפתור את החלומות. רש"י על הפסוק האחרון בפרשת וישב שהזכרנו – מבאר למה נזכר שר המשקים ביוסף 'רק' לאחר שנתיים ימים, ולמה לא מיד. ומביא את המדרש "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו, ולא פנה אל רהבים ושטי כזב" הכוונה על יוסף שסמך על שר המשקים המצרי שנקראים 'רהב' (כמו 'כזב'). ומבאר רש"י בגלל שיוסף סמך על שר המשקים הוא 'הוזקק' להיות בבית הסוהר עוד שנתיים ימים, עד ששר המשקים ישכח אותו, ובנוסף הוא עצמו (יוסף) התייאש מטובת הנאה מצידו של שר המשקים.
ובאמת, דווקא אז הגיע סיפור החלומות, סיפר שר המשקים למלך מצרים על יוסף וחוכמתו בפתרון חלומות. אבל גם כשסיפר שר המשקים לפרעה הוא סיפר בלשון ביזיון "ושם אתנו 'נער' 'עברי' 'עבד' לשר הטבחים, ונספר לו ויפתור לנו את חלומותינו איש כחלומו פתר" (פרק מא' פסוק יב'). רש"י מבאר: ארורים הרשעים שמזכירו בלשון ביזיון. נער – שוטה, ואין ראוי לגדולה. עברי – אפילו לשוננו אינו מכיר. עבד – וכתוב בנימוסי מצרים שאין עבד מולך, ולא לובש בגדי שרים. רואים במפורש ששר המשקים לא התכוון להביא את יוסף למלוכה (ואפילו לא לשחררו מבית האסורים), אלא רק לפתור את החלום, ותו לא. אז יצא יוסף מן הבור, חיבר את כל החלומות – לחלום אחד שלם, פתר את החלום בשלימות, ונתן עצה נכונה וטובה לפרעה איך להתנהל עם התבואה בשני הרעב. כולם ראו את חוכמתו (מול טיפשות האחרים), ואז התחיל למלוך במצרים, כי רצו שיציל אותם מהרעב.
הרב שליט"א מסביר את לשון רש"י בד"ה וישכחהו: מפני שתלה בו יוסף לזכרו, 'הוזקק' להיות אסור שתי שנים. הכוונה שאין זה גדר של 'עונש' מאת ה', אלא זה 'מציאות' שאם אדם תולה את תקוותו – בידי אדם אחר, שאז הוא נהיה תלוי בו ומשועבד לו, ואז הוא מלא אכזבות. לו יצויר וחודש חודשיים לאחר ששר המשקים השתחרר – גם יוסף היה משתחרר מבית האסורים, היה עולה במחשבתו של יוסף שבגלל שהשתדל אצל שר המשקים, ויש לו חבר טוב בבית המלך – לכן יצא מבית האסורים, ואז היה מאמין בהשתדלות וביטחון בבני אדם.
לכן 'הוזקק' להיות עוד שנתיים בבית האסורים, כדי שיגיע למצב שהוא לא מאמין בחברים הנמצאים בשולחן המלוכה וכדו', ואז הוא תולה את עצמו אך ורק ביד ה' יתברך – מתפלל אליו ומבקש רק ממנו יתברך. ובאמת, דווקא אז, לאחר שהגיע לאמונה מוחלטת בו יתברך, ללא כל צד צפייה לטובת הנאה מבני אדם – הוא יצא מבית האסורים, פתר את חלומות פרעה, ואז הגיע למלוכה בארץ מצרים.
הלוואי ונזכה לחנך את עצמנו – להיות מסורים אך ורק ביד ה' יתברך. וגם שיש לנו 'חובת השתדלות' מסוימת עם בני אדם, לא נפתח בגלל זה שום צד 'תלות' לשום בן אנוש. וכך נהיה מסורים רק בידו יתברך. ואז נוכל לייחד את עצמנו ומעשינו רק לפניו יתברך.
שבת שלום