כשאנו מסיימים את ספר בראשית – ספר האבות, אנו צריכים לסכם את כל ההנהגות הטובות שקיבלנו מאבותינו הראשונים – אבות עם ישראל ואבות כל העולם. ואת מה שאנו בני בניהם ממשיכיהם עלי אדמות צריכים לקחת וללמוד לחיינו בעולם הזה כדי שנזכה לחיות בדרך טובה ונכונה.
בהתחלה היה את אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה ואת חוה אשתו. נולדו להם קין והבל. וכאשר הגיעה שאלת המשך הדורות ומי הוא הבן הראוי להיות הבן הנבחר, מצאנו שהבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן, ואילו קין הביא מפרי האדמה אבל לא מהמשובחים. קם קין על הבל והרגו. וכאן התורה מלמדת אותנו את סדר תיקון העולם ושיש איסור רציחה. בהמשך נולד לאדם ולחוה את שת, והוא היה הבן הממשיך את דרך אדם הראשון – דרך גילוי ה' יתברך בעולם. ולאורך ספר בראשית היה את אברהם וחרן בני תרח ולמדנו על האמונה באל אחד. והיה את ישמעאל ויצחק. ואת עשיו ויעקב. וכך למדנו את סדר הדורות עם המצוות שהתגלו והצטרפו בכל דור – ומאותו דור לדורות עולם.
עכשיו בפרשת ויחי – הפרשה האחרונה שבסדר פרשות השבטים, שבארבעת הפרשות האחרונות שבספר בראשית – אנו חותמים את ספר בראשית והנהגת האבות. התורה האריכה מתחילת פרשת וישב את המורכבות המשפחתית בתוך משפחתו של יעקב, ושיש לו יב' בנים מארבעת נשותיו, כאשר האישה החשובה היא רחל, ואחריה לאה והשפחות בלהה וזלפה. ויוסף הוא הבכור מרחל, ואילו ראובן הוא הבכור מלאה, והוא ראשית כוחו וזרעו של יעקב. בפרשת וישב בתחילת המורכבות בין בני יעקב מצאנו "ויקנאו בו אחיו, ואביו שמר את הדבר" ומשמע שאפילו יעקב אבינו עצמו התלבט והתחבט בכל נושא המחלוקת המשפחתית, והוא עצמו היה מסופק בדבר. עכשיו, בפרשת ויחי בסוף ימי חייו – יעקב מגיע לזמן של הכרעה בדבר המחלוקת, כמפורט בפרק מט'.
ההדגשה "ראובן בכורי אתה יתר שאת ויתר עז" הכוונה שמצד הדין אתה הראוי להיות ממשיך דרכי – כי אתה הראשון בהמשך כוחי וזרעי כאן עלי אדמות. אבל אין לך את ההנהגות המאוזנות, הראויות והנכונות להיות ממשיך את דרכי והנהגתי. אחרי ראובן בסדר הילודה יש את שמעון ולוי, אבל שמעון ולוי אחים שרצו להרוג במידתם הקשה את יוסף, והרגו בפועל את אנשי שכם, וזה היה שלא מדעתי. וכאן יעקב מגיע ליהודה ואומר לו "יהודה אתה יודוך אחיך" וכו' ישתחוו לך בני אביך" ומשמע שכולם – כל בני אביך וגם יוסף, ראובן, שמעון ולוי, יודו שאתה המתאים ביותר. ולכן "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים". כמובן, אין זה בחירה רק ביהודה עצמו כאדם ולא רק בזרעו מצד דיני ירושה. אלא יש כאן בחירה בדרך מתאימה וטובה, ושיטת הנהגה מאוזנת ונכונה שיכולה להתאים לעם ישראל ולכל באי עולם – לדורות עולם, ולכן מלכותו תעמוד לעולם ועד.
המדרש אומר: יוסף שקידש שם שמים בסתר (שלא רצה להיכשל עם אשת פוטיפר. וכידוע, כולם מצווים על איסור 'אשת איש' שנאמר "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיה לבשר אחד" (בראשית פרק ב' פסוק כד') ודרשו חז"ל 'ודבק באשתו' ולא באשת חברו, מכאן שכבר מתקופת אדם הראשון נאסר על כל באי עולם איסור 'אשת איש'). ולכן זכה שהוסיפו לו לשמו יוסף את האות ה', ועל זה נאמר "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים". אבל יהודה קידש שם שמים בפרהסיא שהודה במעשה תמר (על פי דין תמר היא אלמנה, ובתקופה ההיא – קודם מתן תורה לא הצטוו בני ישראל על איסור התייחדות עם הקדשה), ושהיא מעוברת ממנו ואמר 'צדקה ממני', וכיוון שקידש שם שמים בפרהסיא, זכה יהודה וכל אותיות שם ה' יתברך נמצאות בתוך שמו. כי זה כל מהות שמו.
(האות ד' הנוספת בתוך שמו, על שם ד' גלויות שיהיו לבני ישראל. א, מצרים. ב, בבל. ג, פרס. ד, יוון, וכהמשך לכך רומי וחורבן בית המקדש השני שיבנה במהרה בימינו. והגואל יהיה משיח בן דוד מזרעו של יהודה, והוא יהיה הגואל האחרון, ומלכותו תעמוד לבני ישראל ולכל באי עולם לעולם ועד). אבל מה שאנו צריכים ללמוד מיוסף – את מידת ההתגברות לברוח מן החטאים הקשים, אף שהיה בסתר, ולבד בארץ נוכריה ללא משפחה כלל, הוא התגבר ולא נכשל עם אישה האסורה לו וקידש שם שמים בסתר. אבל בשאר ענייני החיים אנו חייבים ללמוד רק מיהודה מהי ענווה – לא לדרוש לעצמנו אף פעם כבוד, ולהודות בטעויות, להודות על מה שיש בלי לבקש עוד – ואפילו לא מהקב"ה. ולקחת אחריות על כל המשפחה רק כאשר אין מי שייקח על עצמו את האחריות, ורק כאשר כולם רוצים שהוא ייקח את האחריות. ורק כאשר אנו נתנהג בהנהגות הנכונות הללו נחיה ללא מריבות מיותרות, וכך נזכה לגאולה השלימה.
שבת שלום