ארץ ישראל טהורה – ומקוואותיה טהורים.
כידוע מלבד הדין המציאותי שהאדם נטהר בזכות הטבילה, יש בה גם כדי לסייע לטהרת הנשמה. וכך גם מצינו לגבי התפשטות החכמה בעולם שבאה כתוצאה מהלימוד תורה בארץ ישראל, על הפסוק בספר בראשית "וזהב הארץ ההיא טוב שם הבדולח ואבן השוהם" (פרק ב' פסוק יב'), והכוונה על הזהב והאבנים היקרות שבארץ ישראל דרשו חכמים על החוכמה והתורה. ומכאן למדו חז"ל אין תורה כתורת ארץ ישראל, ואין חכמה כחוכמת ארץ ישראל.
נראה להוסיף ולומר שעל ידי שאדם זוכה לחוכמת ארץ ישראל ותורתה, ובנוסף הוא טובל בקרקע עולם בארצנו הטובה הוא זוכה לטהרת הנשמה – וזה כוונת חכמים "ארץ ישראל טהורה ומקוואותיה טהורים". שכיוון שהקרקע עצמה טהורה, וגם המקווה (וכ"ש המעיין) הרי זה טהרה ועוד טהרה, טהרה בתוך טהרה, הרי הוא זוכה לטהרה עליונה. בחוכמה, בתורה, ומעל הכל בטהרת הנשמה.
גם הנביא עמוס שמתנבא על הגלות הקשה ושכחת התורה שבאה כתוצאה מכך, אומר "יבקשו את דבר ה' ולא ימצאו" ודרשו חכמים: דבר ה' זה הקץ. דבר ה' זו נבואה. דבר ה' זה הלכה, (שבת קלח' ב').
ללא ספק שאנו מתבוננים על המורכבויות שיש לנו כאן בארץ בענייני דת עם אחינו הטועים, ובעייני מדינה עם בני דודינו מבני ישמעאל – אנו מבינים עד כמה אנו נבוכים, ועד כמה חסר לנו נבואה. וזה כוונת הנביא יבקשו את דבר ה' שכולם רוצים וצריכים לדעת מה הדרך הנכונה במורכבויות הקיימות, אבל אינם יודעים.
ובענייני הלכה מביאה הגמ' שיהיה שכחה בהלכה מפורסמת בעניין כלי חרס והפת שבתוכו, ולגבי דרגות הטומאה. ומשמע בגמ' שהשכחה בהלכות הכלים ודיני טהרת האוכלים משפיעה גם על ידיעת דבר ה', ולכן יש שכחה בענייני דבר ה' גם בענייני הקץ והנבואה.
כהמשך לכך ייתכן לומר – שהלימוד וההתעסקות בידיעת דבר ה' בענייני דיני הכלים וטהרת האוכלים תרכך את ליבנו ותזכך את שכלנו ורעיוננו, ונגיע לידיעת דבר ה' גם בדברים הגבוהים שבנבואה וידיעת הקץ. ואז גם נדע להתמודד בצורה נכונה עם אחינו הטועים, ועם בני דודינו הישמעלים. ונביא את כולם ל"והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
ה' יזכנו – שבת שלום
בברכה נאמנה יהודה מסלטי