ידוע שהמעמד המכונן את משפחת בני אברהם יצחק יעקב – בני ישראל, לצאת מלהיות בני משפחה שהם בפועל עבדים בני עבדים לפרעה מלך מצרים, ולהיות עם ה' – עם ישראל במובן של אומה שיש לה לשון, תרבות, חוק ומשפט, ומקום מסוים תחת השמש – זה מעמד הר סיני ומתן תורה, והקבלה שקיבלו עליהם 'נעשה ונשמע' להיות עבדי ה'.
עשרת הדברות פותחות בשתי אמירות מאת ה' יתברך. א, "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". ב, "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". והגמרא בסוף מס' מכות מסבירה שאת שאר הדברות עם ישראל קיבל מאת משה רבנו. ואומרת הגמ' תרי"ג (613) מצוות יש בתורה, ובדרך חכמת המספרים "תורה ציווה לנו משה" 'תורה' בגימטריא 611 מצוות שאותם שמענו מפי משה רבנו, אבל את שתי הדברות הראשונות – המצוות שהם מהות האמונה באל אחד – "אנכי ה' אלהיך" ו"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" לא שמענו מפיו של משה, אלא ישירות מאת ה' יתברך.
גם במשנה תורה בפרשת ואתחנן נא' "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו". ומפורש "אנכי ה' אלהיך" הכוונה "ה' הוא האלהים". ו"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" הכוונה "אין עוד מלבדו". ודווקא עליהם נא' "אתה (הקב"ה) הראת לדעת" אבל שאר המצוות שמענו מפי משה רבנו.
על המילה שפותחת את עשרת הדברות, המילה – 'אנכי', מצאנו כמה וכמה דרשות בגמרא ובחז"ל. בזוהר הקדוש נא' 'אנכי' נוטריקון – ראשי תיבות: א' אריה. נ' נשר. כ' כרוב. י' יעקב. והכוונה לארבעת רגלי המרכבה. (יש בזה רמזים נפלאים בפרשת וישלח, ובעוד מקומות). בגמרא בשבת מצאנו 'אנכי' ראשי תיבות: א' אנא. נ' נפשי. כ' כתבית. י' יהבית. וכן: א' אמירה. נ' נעימה. כ' כתיבה. י' יהיבה. והגמרא לומדת מכאן שנוטריקון – ראשי תיבות מן התורה, והכוונה למעמד הר סיני שנאמר בה 'אנכי'.
אביהם של ישראל זקן חכמי התורה רבי שמעון בעדני שליט"א כל שנה חוזר בהתפעלות עצומה על הראשי תיבות שהביאה הגמרא בשבת: 'אנכי' – א' אנא. נ' נפשי. כ' כתבית. י' יהבית. ועומק ההבנה שכאשר הקב"ה נותן את התורה לבני ישראל, ועל ידי זה הם נעשים עם ה' – עם ישראל, למעשה הוא יתברך כותב ונותן את עצמו, שעד כמה שאין לנו הבנה בה' יתברך – אבל התורה היא חוכמת האל, ועד כמה שאנו מסוגלים להבין – אנו מבינים שהתורה זה 'נפשו' ו'עצמו' של ה' יתברך.
אפשר לראות עוד רעיון בזה. הדיברה הראשונה לא פותחת רק ב'אנכי ה' אלהיך' במובן של מציאותו יתברך, אלא מוסיפה משפט נוסף. בהבנה ראשונה היינו חושבים שהיה מן הראוי שייכתב "אנכי ה' אלהיך" וההמשך "בורא שמים וארץ", וכעין הפסוקים שיש בפרשת בראשית שמדברים על בריאת העולם, ויש כיו"ב הרבה פסוקים לאורך כל התנ"ך. אבל התורה מדגישה "אנכי ה' אלהיך" וההמשך "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". ויש מכאן הבנה עד כמה גדולה היא היציאה ממצרים. ואפשר לראות רעיון נוסף. ההדגשה "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", לא נאמר 'הוצאתי אתכם' לשון רבים, אלא המילה 'הוצאתיך' – 'הוצאתי אותך', דווקא לשון יחיד, והכוונה הקב"ה אומר לכלל ישראל הוצאתי אותך – כל אחד ואחד בפני עצמו מעם ישראל, שהקב"ה הוציא אותו ממצרים מבית עבדים.
אחרי ההדגשים הללו – א, הדגשת "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא "בורא שמים וארץ", והדגשת 'הוצאתיך' שהקב"ה אומר לכל אחד ואחד מבני ישראל 'הוצאתיך'. אנו חייבים להבין שעיקר מתן תורה המטרה והכוונה של הבורא יתברך: שהאדם יהיה בן חורין ממלך שליט ועריץ כמו פרעה, ובן חורין מאומה קשה כמו בני ארץ מצרים, ואז הוא בן חורין – פנוי בדעתו ובשכלו להתבונן בחוכמת האל יתברך ויתעלה, וכמה טוב – הוא יתברך טמן בכל מעשה הבריאה. ומהבנה זו האדם עצמו גם משפיע על סביבתו, ואפילו על כולם שפע טובה וברכה, ממה שזכה להבין ולהשיג את טוב ה' בבריאה.
הרב שליט"א תמיד מוסיף את יסודו של הרמב"ם במורה הנבוכים – שמסביר שיציאת מצרים מלבד ההיסטוריה שהייתה לפני אלפי שנים, זה כל רגע ורגע בחיי האדם. יצר הרע זה פרעה. וארץ מצרים זה המידות הרעות והתאוות הקשות שבאדם, (לב אדם יודע מרת נפשו). והקב"ה מתגלה לכל אחד ואחד מישראל – כל רגע ורגע, ובכל ניסיון ובכל משבר וקושי, ואומר לו "אנכי ה' אלהיך" ועיקר ה – ה' אלהיך' שאני יכול להוציא אותך מארץ מצרים, והכוונה לקשיים ולשיגעון שיצר הרע מפריע לך, וכמו פרעה שהיה בארץ מצרים. והיציאה תהיה על ידי שהאדם יקבל על עצמו את התורה, וכמו שביארנו ש'אנכי' הכוונה א' אנא. נ' נפשי. כ' כתבית. י' יהבית. שהתורה וחוכמתה מוציאה את האדם לחירות.
שבת שלום