בסדר ההפטרות של 'שבעא דנחמתא' שהביאו חז"ל מהנביא ישעיה, שאנו קוראים בפרשות אלו שבין תשעה באב לימי התשובה, אנו קוראים בפרשתנו את הפטרת "אנכי אנכי הוא מנחמכם" בפרק נא' בישעיה.
פשט המילה 'אנכי' הכוונה 'אני', וכוונת המקרא אני (הקב"ה) הוא מנחמכם. אבל צריך להבין מה מיוחד בהדגשה 'אנכי'. קיבלנו מרבותינו שהכוונה 'אנכי' לארבעת רגלי כיסא הכבוד שהם רגלי המרכבה העליונה, והם ראשי תיבות: א' אריה. נ' נשר. כ' כרוב. י' יעקב.
בגמרא (שבת דף קה') מצאנו ראשי תיבות מן התורה מנין, שנאמר "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". 'אנכי' ראשי תיבות א' אנא. נ' נפשי. כ' כתבית י' יהבית. ועוד הוסיפו חכמי הגמרא 'אנכי' ראשי תיבות א' אמירה. נ' נעימה. כ' כתיבה. י' יהיבה.
אביהם של ישראל זקן חכמי התורה שליט"א כל שנה ושנה חוזר על דברי הגמרא האלו, ומוסיף ומבאר שכוונת המקרא כך; כאשר הקב"ה כתב ונתן לנו את התורה' הוא יתברך לא כתב ונתן לנו משהו חיצוני ממנו, אלא הוא יתברך כתב את נפשו, ואת זה ממש הוא יתברך נתן לנו.
ובאמת, זה הדיבור הראשון שבסדר עשרת הדברות. מצד אחד מציאות ה' יתברך, וזה כוונתם "אנכי ה' אלהיך". ומצד שני (וכהמשך למציאותו יתברך) חירות האדם וזכותו על עצמו "אשר הוצאתיך מארץ מצרים". ומוסיף הרב שליט"א שחירות האדם היא לקבל על עצמו עול תורה ומצוות, והוא חי את חייו – חיי תורה וחוכמה, דעת ויראת אלהים, וכך הוא משתחרר משעבודו של היצר הרע – שמרע לו, מפריע את צעדיו, והורס את חירותו.
כהמשך לדיבור הראשון שבעשרת הדברות, הנביא ישעיהו אומר לבני ישראל היראים מכל מיני בני אדם אחרים המשעבדים אותם והורסים את חירותם האישית "אנכי אנכי הוא מנחמכם", והכוונה שהקב"ה בכבודו ובעצמו הוא המנחם אותם, ולכן אין להם מה לדאוג. וזה המשך הכתוב "מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן", שהכוונה אין מה לדאוג מבני אדם שהיום כאן ומחר בעולם אחר. שלא רק שאין לאף בן אדם זכות מוסרית לשעבד אליו אדם אחר, אלא הוא גם לא יכול.
אבל אפשר ללמוד מהדגשת הנביא רעיון יסודי. כדי שאדם שהוא 'רע מעללים' 'מזיק לבריות' לא יוכל לשעבד אליו אדם אחר שהוא בסה"כ בן אדם תמים וטוב, צריך אותו בן אדם תמים וטוב להאמין בחירותו, בזכותו על עצמו. ומעל הכל להאמין שהוא עצמו – בנו של ה' יתברך הנברא בצלם אלהים, ולכן לשאוף לחיות חיי חירות שיכלית ותודעתית, חיי תורה וחוכמה, חיי דעת ויראת אלהים.
נמצאנו למדים מדברי נחמת הנביא כך: ללא ספק, אדם שבוחר לחיות את חייו האישיים – חיי חירות ודעת אין בן אדם שיכול לפגוע בחירותו ולשעבדו, אלא הוא עצמו לא מסור בידי אף אדם או גורם כזה או אחר, אלא הוא מסור אך ורק ביד ה' יתברך לבדו.
ומוסיף הנביא שאדם כזה שהוא חי את חייו בהבנה עצמית ובתודעה נפשית כזו של חירות, חכמה, דעת ויראת אלהים, בלי שיש לו רושם מבני אדם אחרים המשעבדים את זולתם, הוא יכול להיות שותף להקב"ה בתיקון העולם. ובאמת זה המשך כוונת הנביא "ואשים דברי בפיך, ובצל ידי כסיתיך, לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה".
הכוונה 'שמים' הכוונה להוריד מן השמים חסד, ולמלאות את העולם כולו כאן בארץ בחסד ה'. ועל ידי שיש זכויות רבות בשמים, ממילא הרבה חסד אלוהי יורד מן השמים וממלא את הארץ. וההמשך שאותו בן אדם – יאמר לשאר בני האדם (הנאנחים ונאנקים תחת עולם של בני אדם משעבדים וקשים) שאותם בני אדם באו לציון מכל קצוות הארץ, שהם יבינו וידעו שהם עם ה' יתברך.
נראה להבין, שכוונת הנביא שללא ספק העיקרון היסודי של חירות האדם, זה יסוד היסודות. ורק זה ההכנה המתאימה של האדם לחיות את חייו לפני ה' יתברך, ומולו יתברך בלבד. וכך אפשר לקבל על עצמנו את עשרת הדברות, שהם המצוות הראשונות שקיבלנו כולנו במעמד הר סיני, ושבהם כלולים כל תרי"ג המצוות כולם.
ה' יזכנו שבת שלום