כל שנה ושנה את קריאת התורה בציבור של פרשת מקץ, הציבור קורא דווקא בתוך ימי חג החנוכה. בכל המדרשים שמדברים על פרשה זו, מביאים את הפסוק המפורסם בספר איוב "קץ שם לחשך". (פרק כח' פסוק ג', והמשך הפסוק "ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמוות").
כוונת הפסוק ללמדנו שהחשך הוא זמני, אבל לאחריו יאיר הבוקר. ואנו סמוכים ובטוחים שהבורא יתברך שם סוף וקץ לחושך, ואחריו יהיה לנו אור שאין לו סוף. ואם נשאל כיוון שהחשך הוא זמני, אז למה בכלל הקב"ה ברא את החושך, ולמה תקופת החושך קודמת לתקופת האור, אולי שיברא ה' יתברך רק תקופה של אור. ועל זה עונה לנו הפסוק "ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמוות" והכוונה שכל תקופת החושך, האבן, האופל והצלמוות, הכל זה הכנה לקראת התכלית והמטרה – שנזכה לאור האלהי הגדול שיתגלה ויאיר את כל העולם.
בחג החנוכה אנו מצווים להאיר את האור האלהי הנצחי – מבתינו (מפנימיותנו) כלפי חוץ, ולזכות את כולם לראות את האור האלהי מתפשט ומאיר את כל הבריאה. כשנתבונן נראה שחג החנוכה חל דווקא בתוך ימי החורף, בסוף חודש כסליו ובתחילת חודש טבת שזה למעשה שיא החורף – הימים הקצרים שבאמצע ימי החורף, ודווקא אז מתחיל היום להתארך יותר ויותר – ומאיר יותר ויותר.
באמת, כל אדם ואדם מכל באי עולם, יש לו את ההתמודדויות והקשיים שהוא עצמו מתמודד איתם ומתקשה בהם. חג החנוכה מלמדנו שההתמודדויות והקשיים הללו (שהם נקראים חושך) הם זמניים, אבל האושר והאור שיש לאדם המתמודד ומצליח להתגבר על הקשיים הוא ניצחי וקבוע, ודווקא על ידי ההתמודדויות הללו והמאמץ להתגבר עליהם, האדם עולה ומתעלה מעלה מעלה אל ה' יתברך.
אדם הראשון ביומו הראשון עלי אדמות, כשראה שהיום מתקצר, מחשיך והולך, חשש שמא בגלל שחטא ואכל מעץ הדעת, לכן היום מחשיך ונעלם, והבין שבגלל החטא יותר לא יהיה עולם. אבל בהמשך שראה לקראת סוף הלילה שהאור מאיר ועולה ונהיה בוקר – הבין שכך הוא מנהגו של עולם, ואז אמר "מזמור שיר ליום השבת" "טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". האמונה כנגד הלילה שיש הסתר פנים, ואילו החסד כנגד הבוקר שיש גילוי פנים.
עוד לומדים חז"ל שאדם הראשון הרהר תשובה, וכשאמר את פרק קלט' בתהילים הדגיש את עניין החטא והתשובה כך: "ואומר אך חושך ישופני ולילה אור בעדני". נמצא שהחושך הוא זמן מורכב של התמודדויות וקשיים (וכל אדם בפני עצמו, 'לב יודע מרת נפשו'), וכשאדם מתחזק באמונה ומחזיק בתורה ובתשובה שזה עץ החיים, זוכה אחרי זה שיזרח עליו האור האלהי וזה שכתוב "להגיד בבוקר חסדך". וכך האדם צריך להאמין שגם כשמאוד קשה, וזה בגדר חושך ממשי, וכמו שיש לקראת סוף הלילה, דווקא אז אחרי שיא החושך מתחיל להיות עלות השחר, שהבוקר מתחיל לעלות ולהאיר – עד שמאיר את הבריאה כולה, וכך כל בני האדם נהנים מהאור האלהי המאיר ומטיב עם כולם.
מבחינה היסטורית חנוכה הוא החג האחרון של עם ישראל (במובן של 'עם ישראל', ולא 'יחידים' או 'קהילות' מבני ישראל), שאנו – כל כלל ישראל לקחנו איתנו לפני צאתנו לגלות הנוראה הזו, שנחרב בית מקדשנו ונהרגו הצדיקים, וגלינו מארצנו והתפזרנו לבין אומות העולם. היום בדורנו שזכינו לחזור לארצנו, להתיישב בתוכה – ולבנות בה את עתידנו וחינוך ילדנו, ללא ספק אנו נמצאים ממש בסוף גלותנו, וכבר התחיל האור האלהי להאיר ולהתפשט בארצנו הטובה והקדושה, ובכל העולם כולו.
ללא ספק, אנו כבר אחרי שיא החושך והלילה – ונמצאים לקראת "להגיד בבוקר חסדך". אנו כבר אחרי תקופת ה'חושך ישופני' וממש לקראת התשובה והגאולה בבחינת 'אור בעדני'. לא סתם רבינו הגדול רשכבה"ג מרן ראש הישיבה רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זיע"א – נפטר לפני ארבע שנים, בערב חנוכה סמוך למצוות הדלקת נרות החנוכה. גם ספריו הנפלאים קרא להם עוד בחיי חיותו, בצעירותו – 'אילת השחר', והכוונה כמו האיילה שקרניה מפציעות ועולות כלפי מעלה, כך אור הגאולה האור עולה ועולה ומגיע הבוקר, וכך הגאולה השלימה תגיע בקרוב, תתגלה ותאיר את כל הבריאה.
מה שאנו מצווים כעת להתפלל שהאור האלהי והניצחי – הטהור והטוב ימשיך לעלות ולהתפשט בכל ישראל ובכל הבריאה כולה. נשתדל ונצטרף כולנו להאיר מתוכנו ומפנימיותנו את הבריאה כולה באור האלהי – שכל הטובות כלולות בו – אור האמונה, אור התשובה, אור התורה, אור הגאולה ואור החירות והדעת. ונזכה להיות שותפים בהבאת הגאולה השלימה והתמידית כבר בימינו, אמן.
חנוכה שמח שבת שלום