דברי ירמיהו – שמעו דבר ה' – חזון ישעיהו
השבת אנו קוראים את נבואת ירמיהו: שמעו דבר ה', ובשבת שעברה קראנו את נבואת: דברי ירמיהו בן חלקיהו. והם פרקים רצופים בירמיה פרק א' ב'. הנביא ירמיה פותח את דבריו בכך שהוא עצמו לא רצה להיות נביא (ודאי לא בצעירותו) אבל הקב"ה ציווה אותו להיות נביא כבר מצעירותו. וכך סדר הדברים "ויהי דבר ה' אלי לאמר" "בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך" (פסוקים ד' וה'), ירמיה מקבל נבואה מה' שהוא 'נולד' כדי להיות נביא. אבל הוא מרגיש בעצמו שזה גדול עליו ואומר לה' "ואמר אהה ה' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי". והקב"ה חוזר ומצווה אותו "ויאמר ה' אלי אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר".
אפשר ללמוד מפרשה זו, שאדם לא צריך לרדוף כדי להיות נביא, (וגם אם הוא ירדוף זה לא יעזור), אלא הקב"ה מתגלה למי שהוא ראוי ומוכן לנבואה. הרמב"ם שמסביר את התגלות הנבואה, מבאר שצריך לכך כמה דרגות כדי להיות נביא, ועיקר דבריו כך. א, שלמות הדעת, וזה ברמה השכלית. ב, שלמות המידות, וזה עניין של תיקון ואיזון הנפש והמידות האנושיות. ג, שלמות הדמיון והבנת המציאות, כדי שלא יקרה מצב שהוא מדמיין מציאות לא קיימת. או להיפך, שהוא לא יראה בעיה שכן קיימת. וכשיש באדם את שלושת השלמויות היסודיות האלו, הוא יכול לעלות בתורה ורוחניות עד כדי להיות נביא ה'.
אבל אפשר ללמוד דבר נוסף. אדם שעלה והתעלה והגיע לכאלו דרגות גבוהות, גם בדעת, גם בתיקון הנפש, וגם בדימוי והבנת המציאות. הוא לא יכול להימנע מלקחת על עצמו את האחריות על עם ישראל. וכיוון שהקב"ה התגלה אליו וביקש ממנו לקחת על עצמו את האחריות, אין לו אפשרות להיפטר מזה. וזה כוונת ירמיה בפרק זה. גם בהתגלות ה' למשה בסנה (בפרשת שמות) רואים את הסדר הזה. וכן בהתגלות הקב"ה לשמואל כשהיה עדיין צעיר בשנים (בתחילת ספר שמואל) רואים את הסדר הזה.
הקב"ה מוסר לירמיה שיש סדר לעולם, יש זמן של: לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס, והכוונה גלויות קשות, צרות גזירות וחורבן וכדו'. ויש זמן של: לבנות ולנטוע, והכוונה הצלחה, תקומה, בניין נטיעה וגאולה. למעשה הקב"ה מוסר לירמיה שאנו לא יכולים לשנות את סדר העולם, סדר זה הוא גזירה, ואינה מסורה ביד האדם. אבל בתוך המצב בעולם, אנו צריכים להתנהל בצורה נכונה, להשתדל לקחת אחריות על עצמנו וסביבתנו הקרובה, לתקן ולחנך מה שכן בידינו ובאחריותנו, ותו לא. וזה המשך הנבואה שהקב"ה מראה לירמיה 'מקל שקד', ומסביר לו 'כי שוקד אני על דברי לעשותו', סדר העולם הוא בידי, ואני שוקד על דברי לעשותם, ואתם מצווים לתקן את עצמכם ואת מה שביכולתכם.
ויש יסוד נוסף בנבואות ירמיה. בסוף הנבואה הראשונה הקב"ה מבקש מירמיה "הלך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". ובהמשך לאחר התוכחה הקשה על ענייני קדושה שבפרק ב', ותוך כדי התוכחה שבפרק ג' אומר הנביא שהקב"ה מבקש ממנו "הלך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם". הלשון 'הלוך וקראת', 'לאמר' או 'ואמרת', הכוונה לך תאמר, ותחזור ותאמר, ותמשיך ותאמר כל הזמן. ומשמע אמירה קבועה לדורות, אמירה רוחנית ונצחית. ולכן צריך לחזור עליה תמיד.
והיסודות האלו כך. א, עם ישראל עומד לדורות עולם בזכות אבותינו הראשונים יוצאי מצרים, שהלכו אחרי הקב"ה במדבר במסירות נפש מופלאה, וכמשל לכלה שהולכת אחרי בעלה בחסד נעורים ואהבת כלולות, לאורך תקופה ארוכה וקשה ביותר. שבוודאי בעלה זוכר לה את החסד והאהבה לכל החיים. וזה כוונת התפילה 'וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם' שגאולת הבנים בזכות חסדי האבות. ב, אפילו שישראל חטאו וירדו הרבה, ועזבו את ה', אין מי שאינו יכול לשוב אל ה'. ואדרבה הקב"ה מצפה לכל אחד מישראל שישוב אליו, ונשבע על זה. ולא רק שהוא יתברך מוחל ולא מעניש, אלא אפילו לא שומר את החטא. והנבואות האלו הם נבואות קבועות ונצחיות לכל איש מישראל.
בנבואה השלישית (שנקרא בשבת הבאה) בתחילת הנביא ישעיהו בן אמוץ, הנביא רואה בחזונו את המצב הקשה של העם, ומוכיח את עם ישראל על ההידרדרות הנוראה, ומודיע להם על האכזבה הקשה שיש להקב"ה מעם ישראל "ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן" "הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור". בהמשך הנביא מוסר להם שיש דרך טהרה "לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" והטהרה תהיה "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו", על ידי לרצות לשמוע לרצון ה'.
לאחר שהנביא מוכיח את העם, הנביא מוכיח את הנהגת העם, ואפשר לראות שעיקר ההקפדה שיש לה', זה על הנהגת העם. ובזהירות יתכן לומר, שהנביא תולה את סיבת ההידרדרות הקשה שיש בעם, דווקא בהנהגת השרים "שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים" וכיוון שהשרים עסוקים רק לדאוג לעצמם לשוחד ושלמונים, ממילא ההמשך "יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם" הכוונה בגלל זה היתומים והאלמנות, ושאר העם הפשוט והחלש המתמודד והסובל, מידרדר ומידרדר מטה מטה.
וכשהקב"ה רוצה להביא את הגאולה, אבל עם הנהגת השרים האלו, פשוט אי אפשר להביא את הגאולה, אז אין לו להקב"ה ברירה אלא לבטל את הנהגת השרים, ולקחת על עצמו את הנהגת העם. וזה הפשט בהמשך הפסוקים "לכן נאם האדון ה' צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי" "ואשיבה ידי עליך ואצרף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך". ואז הקב"ה יבנה בעם ישראל הנהגה חדשה ראויה וטובה "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה" וכשיש בישראל הנהגה טובה ומתאימה, ההמשך "ואחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה". וכך אפשר לבנות את העם בצורה נכונה וטובה על יסודות המשפט האמונה והצדקה, ואז זוכים ל"ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
נמצאנו למדים מהנביא ישעיהו: מהות הגלות וסיבתה, זה הנהגת 'שריך סוררים השוחד והשלמונים'. וההיפך מזה, הנהגת המשפט האמונה והצדקה תהיה מהות הגאולה וסיבתה. ובאמת הנביא ישעיהו בפרק הבא מדבר על 'חזון אחרית הימים' שתהיה על ידי המשפט האמונה והצדקה. ובזכות חסדי אבותינו הראשונים יוצאי מצרים. וכשאנו בני ישראל נשוב אל ה' יתברך בתשובה. ה' יזכנו.
שנה טובה שבת שלום