אחד מהשבחים הנפלאים שמצאנו בתנ"ך על ירושלים עיר קודשנו ותפארתנו זה "שבחי ירושלים את ה' הללי אלהיך ציון" (תהילים פרק קמז' פסוק יב'). והטעם "כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך".
אנו יודעים שהארץ התחלקה לשבטים. כל שבט ושבט מישראל קיבל אחוזת נחלה בתוך הארץ הטובה. (למעט שבט ראובן, גד, וחצי שבט מנשה – שרצו לקבל בעבר הירדן הגובלת בארץ ישראל). כשהגמרא דנה לגבי ירושלים (ובית המקדש) האם היא התחלקה לשבטים, וכיצד התחלקה – יש דעה בחכמים שירושלים התחלקה לשבטים, רובה לשבט יהודה ומיעוטה לשבט בנימין. ויש דעה בחכמים שירושלים לא התחלקה לשבטים כלל וכלל.
הרמב"ם פוסק שירושלים לא התחלקה לשבטים כלל. ומבאר הרמב"ם את הבנתו בספר המחשבה מורה נבוכים שיש לכך כמה סיבות. הרעיון בכל הסיבות האלו כך: ללא ספק ירושלים היא 'אורו של עולם', ומשם מושפע לעולם כל החסד הרוחני והגשמי שאנו מקבלים מאיתו יתברך. בנוסף, ירושלים מבטאת את הקרבת אלוהים במובן הממשי עלי אדמות (במובן ההכרתי הקרבת אלוהים היא בתודעת האדם, ולא משנה היכן הוא נמצא) – שהרי אדם הראשון נברא משם, קורבן נח בצאתו מהתיבה היה שם, כמובן ההתגלות לאברהם, עקידת יצחק, סולם יעקב, ועוד כמה מאורעות נפלאות היו שם.
כיוון שכך, אין זה מהראוי שירושלים תהיה בנחלת שבט אחד מישראל – משל הוא השבט הנבחר ורק הוא עובד את ה' וקרוב אליו, והאלוהים הוא רק שלו, או יותר שלו מאשר של אחרים. וממילא הוא יותר ראוי לקבל מאיתו יתברך את השפע הטוב (הרוחני והגשמי) יותר משאר בני האדם – שהרי האלוהים הוא של כולם – הוא יתברך ברא את כל הנבראים והמציא את כל הנמצאים, וכל היהודים (וכל בני האדם מכל אומות העולם) שווים בזכות הגדולה להיות קרובים אליו יתברך בהכרתם ובדעתם, ויכולים לחיות על פי התורה והמצוות, ולשמור על הבריאה הטובה ביופייה ובשלימותה.
גם לגבי הגאולה השלימה שתהיה על ידי מלך המשיח מצאנו בישעיה פרק ב' ובמיכה פרק ד' "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". והכוונה שמלך ישראל בתחילתו ימלוך על ישראל בחוכמה ובתבונה, ואחרי זה מלכותו תתפשט בעולם מתוך הבנה ורצון (חלילה, אין מושג של כפייה כלל). ואז בהתחלה לאט (ובהמשך במהירות) כל יושבי תבל יקבלו את האמונה באל אחד, והתחברו אל דרך התורה והמצווה.
כשאנו מתבוננים בדורנו בכל המורכבויות הציבוריות שיש (במיוחד בענייני דת), קשה לראות את כל זה מתגשם. אבל הכיוון והדרך שזה יקרה היא כמו שמפרטים לנו הנביאים מיכה וישעיה. אפשר לראות את ההדגשה "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". על ידי שכל הערכים היהודיים יהיו ערכים כלליים של כולם, ולא יהיה עליהם (כביכול) בעלות כל שהיא, וגם לא יהיה 'בעלות' ו'חזקות' על הזכות לייצג את הערכים הללו, וכמו שמבאר הרמב"ם את הטעם שירושלים לא התחלקה לשבטים – ממילא יותר ויותר בני אדם התחברו אל הערכים הטובים והנפלאים האלו, וכך טוב התורה וחוכמתה תתפשט בעולם ותאיר את חיי כל היהודים, ואת כל יושבי תבל.
היום שאנו זכינו לחזור לירושלים, לבנות אותה, ולבנות בה את חיינו ועתידנו – אנו חייבים להבין שבכדי שאורה וטובה של ירושלים שזה המשמעות העמוקה של התורה ודבר ה', תתפשט בכל רחבי העיר, ובכל רחבי הארץ, ובכל העולם וכמו שמתנבא זכריה בפרק האחרון בספרו "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (וכך מתנבאים כל הנביאים), אנו צריכים לשתף בערכי התורה והיהדות את כולם, לא מתוך בעלות על הדת והתורה, אלא בדרך הבנה והכרה, בחירה ורצון.
ואז נזכה ל"שבחי ירושלים את ה' הללי אלהיך ציון" והטעם "כי חזק בריחי שעריך" במובן שהעולם יהיה עולם בטוח ולא עולם של מלחמות, וזה יהיה כתוצאה מזה שהעולם יהיה עולם של דעה את ה'. וההמשך "ברך בניך בקרבך", הכוונה כל הבנים יהיו שייכים להיות 'בקרבך' – 'בתוכך' שכל הבנים מרגישים מחוברים ושייכים לתורה ולמצווה, ואין בנים שמרגישים מורחקים ונבדלים וכדו'. וזה השבח הגדול ביותר שיש לירושלים, ועל זה שבחי ירושלים את ה' – שכל זה כתוצאה מדעה את ה'.
מי ייתן ונזכה לראות בעינינו בשוב ה' לציון. במהרה בימינו אמן. יום ירושלים שמח ושבת שלום.