עכשיו אנו סיימנו את חודש אדר א' ונכנסנו לחודש אדר ב'. כידוע הגמרא במגילה הסתפקה מה הדין בשנה מעוברת כשיש שני חודשי אדר – מתי אנו חוגגים את חג הפורים, האם באדר הראשון מדין שהגיע כבר חודש אדר, או באדר השני מדין אדר הסמוך לחודש ניסן, אחרי הספק הכריעה הגמ' שחוגגים באדר השני מדין אדר הסמוך לניסן (אף שמדלגים על חודש שלם ודוחים את כל מצוות הפורים), והטעם שצריך לסמוך גאולה לגאולה. וכוונת חכמים היא – כיוון שחודש ניסן הוא החודש הראשון שנא' "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה", והוא גם חודש הגאולה שנא' "היום אתם יוצאים בחודש האביב" לכן צריך לסמוך את חגיגת גאולת ישראל מהמן ואחשוורוש בימי מרדכי ואסתר – לחגיגת גאולת ישראל מפרעה מלך מצרים בימי משה אהרן ומרים.
פעם שמעתי שאלה נפלאה מהחכם הצדיק רבי ששון נח זי"ע (מחכמי הקהילה הבבלית בעיר רמת גן, וגבאי בבית הכנסת 'ששון שמואל' בשכונת רמת יצחק) למה בתפילת שחרית של שבת אנו אומרים לפני פסוקי קדושת השבת "וכן כתוב בתורתך" וההמשך "ושמרו בני ישראל את השבת" וכו'. בשבת ראש חודש אנו אומרים "כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך כאמור" וההמשך "וביום השבת שני כבשים" וכו', ואין את ההדגשה "מפי כבודך כאמור". אבל בראש חודש שחל ביום חול אנו אומרים "כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מפי כבודך כאמור" וההמשך ובראשי חודשיכם תקריבו עולה" וכו'.
ותרץ החכם הצדיק זי"ע כך: אנו יודעים שבבריאת העולם השמש והירח היו שקולים באותו הגודל. ולכן הם נקראו 'המאורות הגדולים' במובן שהם גדולים ושווים בגודלם. אבל הירח אמרה לפני הקב"ה טענה קשה: "וכי אפשר לשני מלכים שישמשו בכתר אחד". ענה לה הקב"ה: "כיוון שאמרת כך – לכי ומעטי את עצמך". וזה המשך המקרא "את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה". שהירח בהתחלה הייתה מאור גדול, ואחר כך נהייתה מאור קטן. אבל הקב"ה מבקש מבני ישראל הביאו עלי כפרה (כביכול על הקב"ה עצמו, וזה לשון התפילה 'ושעיר לכפר') שמיעטתי את הירח. ולכן זה הדגשת לשון התפילה "מפי כבודך כאמור", והדגשה זו 'מפי כבודך' – 'של הקב"ה' היא רק בראש חודש שחל ביום חול. (לגבי ראש חודש שחל בשבת לא אומרים 'מפי כבודך' והטעם כיוון שאנו יודעים שאין קורבן כפרה על היחיד ביום השבת אלא רק ביום חול. אבל עדיין ההדגשה היא לא רק "וכן 'כתוב' בתורתך" על ידי משה רבנו, אלא "כמו 'שכתבת' עלינו בתורתך" על ידי הקב"ה עצמו.)
וסיפר לי החכם הצדיק זי"ע שהוא אמר את החידוש הנ"ל לרב הגאון יוסף אריה יזדי שליט"א והוא נהנה מאוד. והוא אמר את החידוש לפני אביהם של ישראל זקן חכמי התורה רבי שמעון בעדני שליט"א והוא שיבח את הפירוש הזה מאוד.
בהבנת הדברים שהקב"ה אמר דווקא לירח "לכי ומעטי את עצמך" ולא אמר כך לשמש, ייתכן לומר כך: הטענה והשאלה של הירח מתחילה מנקודת הנחה שהיא 'מלך', ולכן שאלה "וכי אפשר לשני מלכים שישמשו בכתר אחד", ואילו השמש לא שאל כלום, וזה היה מתוך נקודת הנחה שאיננו מלך אלא 'משרת ומשמש' ותו לא, ובוודאי שאפשר לשני משרתים שישרתו ביחד. וכיוון שהירח טעתה בהבנת תפקידה ומעמדה – לכן אמר לה הקב"ה "לכי ומעטי את עצמך".
היום שאנו מסיימים את אדר א' שאיננו חודש הגאולה, ואנו מתחילים את חודש אדר ב' – חודש של סמיכות גאולת ישראל מאחשוורוש לחודש גאולת ישראל הראשונה מפרעה הרשע – נקווה ונתפלל שנזכה לראות עוד בימינו את גאולת וישועת ישראל כאן בארצנו הטובה והקדושה, ושתהיה על ידי מלך המשיח שנמשל ללבנה. וכן ידוע שמלך המשיח נקרא 'צדיק' (בירמיה פרק כג', וזכריה פרק ו') ולכן כל הצדיקים משולים ללבנה כיוון שהם צדיקים וענוותנים וממעטים את עצמם, ושעכשיו בגלות אורו של מלך המשיח, (וכן אורם של צדיקי האמת) הוא רק כמו 'לבנה' שמאירה מעט בלילה, אבל בקרוב "והיה אור הלבנה כאור החמה" והכוונה שמלכותו של מלך המשיח והנהגת צדיקי האמת -תאיר כמו השמש את הבריאה כולה – באור של השפעת טובה ואור של חכמה ודעת.
ובאמת לכן כל זמן שאור הלבנה מאיר רק מעט, ורק בלילה – הקב"ה מבקש כפרה על עצמו וזה ההדגשה "מפי כבודך כאמור". אבל בגאולה השלימה שאור 'הלבנה' יהיה כאור 'השמש' (במובן הרעיוני) הקב"ה לא יצטרך לבקש כפרה על עצמו כי נגמר הגלות, ואז "נגילה ונשמחה בך" 'בך' בתורתך, ביראתך, באהבתך, בישועתך – בעולם הזה במהרה בימינו, ובעולם הבא לנצח נצחים, אמן.