לאחר שלמדנו את עניין 'והיה ה' לי לאלהים' כפי שהבנתי בדברי רבנו הגדול זקן חכמי התורה שליט"א, ששמע ולמד מתלמידי הסבא מנובהרדוק זיע"א. נמשיך ללמוד מדברי הרב שליט"א בעניין השמירה האלהית שהקב"ה הבטיח ליעקב בפסוקים 'והנה ה' נצב עליו' ובפסוק 'והנה אנכי עמך'.
"והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך". פרק כח' פסוק יג', ובהמשך בפסוק טו' "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך". רואים כאן במפורש הבטחה אלוהית ליעקב – שהקב"ה ישמור אותו, ולא יעזוב אותו לרגע.
אפשר לראות בפשט המילים שבפסוק הראשון (יג') הקב"ה מתגלה אליו בלשון 'אני' ובפסוק השני (טו') בלשון 'אנכי'. והפשט הוא בעניין העבר שהקב"ה אמר לו שהוא אלהי אביו יצחק וסביו אברהם, ההדגשה היא אני, והכוונה לשון עבר, אבל מאז ולתמיד. אבל בפסוק הבא ההתגלות היא בלשון 'אנכי' והכוונה לכל רגע ורגע, והדגשת הקב"ה לומר לו אנכי אתך כל רגע, ואנכי שומר עליך כל רגע ורגע.
לאור האמור יש להבין את הפסוק "ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות" (פרק לב' פסוק ח'), ובהמשך "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך", והרי כיוון שהקב"ה הבטיח לו 'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך' וכמו שביארנו, אז ממה חשש יעקב. וזה שאלת הגמרא (ברכות דף ד' עמ' א') מדוע יעקב פחד שהגיע אליו עשיו אחיו בפרשת וישלח, ותרצה הגמרא חשש יעקב שמא יגרום החטא. ותירוץ זה צריך ביאור והרי לא מצאנו שהיה ליעקב חטא (אולי כי היה בחוץ לארץ, והתמעטו זכויותיו בעניין כיבוד הורים – שהרי לא היה בבית הוריו, אלא הלך לחרן. ויש אומרים בגלל ששתי נשיו רחל ולאה הם שתי אחיות).
וכל זה קשה, גם אם היה ליעקב חטא (כמובן, בעדינות מסוימת) והרי עדיין זה לא מתרץ – על מה חשש יעקב מעשיו, והרי ההבטחה האלהית לא בתנאי שאין לו חטא, או שלא מיעט במצווה מסוימת. (המהרש"א מאריך בעניין זה), אלא הבטחה האלהית היא ברורה מצד שהקב"ה רואה בו את האדם המיועד להיות אביהם של ישראל, ממשיך דרכם של האבות הראשונים אברהם ויצחק, וכמשמעות ההתגלות בפסוקים 'והנה ה' נצב עליו' 'והנה אנכי עמך'. ולכן עדיין צריך לבאר את חשש יעקב מעשיו.
והסביר הרב שליט"א שבאמת מצד חסדו של ה' יתברך, ההבטחה האלהית לא נאמרה בתנאי מסוים. וחטא ממשי ודאי לא היה לו, ואולי רק מיעט בכיבוד הורים, או נשא שתי אחיות, וכל זה היה מותר קודם מתן תורה. אבל יעקב אבינו לא רצה לקבל בזכות חסד ה' על כל בריותיו, אלא רצה יעקב אבינו לקבל אך ורק בזכות עצמו, וזה כוונת המדרש 'צדיקים אוכלים בזרוע' וכוונת חז"ל צדיקים אף שבוודאי ראויים הם לקבל מצד חסד ה' על כל בריותיו, הם רוצים לקבל רק ממנו יתברך, ורק על פי מידת הדין. ויעקב כאמור ביקש מהקב"ה לאחר הבטחת השמירה 'והנה אנכי עמך' שהקב"ה ידון אותו על פי מידת הדין, וזה הכוונה 'והיה ה' לי לאלהים', ומצד זה חשש יעקב שמא אינו ראוי, ולא הגיע לדרגה זו.
אפשר להעמיק ולראות, על פי הבנת הגמרא שיש כמה דברים, כגון גן עדן וגהינום, שנעלמו מעיני בשר ודם, ואחד מהדברים הללו זה עומק הדין. ובאמת את עומק הדין, כל אחד משיג לפי דרגתו ברוחניות ובדעת ה'. ולפי זה כמה שאדם גודל בדעת – ממילא הוא גודל בהבנתו ובהשגתו את המושג עומק הדין. נמצא שיעקב אבינו שקיבל על עצמו את עומק הדין בשלימות, כמה שעלה והתעלה ברוחניות ובידיעת ה' – הוא עלה והתעלה בהבנת המושג עומק הדין, וכיוון שמידה זו אין לה סוף נמצא שאין סוף כמה הוא יכול לעלות ולהתעלות. וממילא לא הגיע לתכליתה וסופה של מידה זו, ולכן חשש שלא יוכל לקבל מה' את השמירה. ואפילו שיכל לקבל מה' יתברך על פי מידת החסד או האמת, ואפילו על פי מידת הדין, אבל לא בכל עומקה ותכליתה שהרי אין סוף לעומק המידה זו, ולכן חשש.
למעשה אין לנו השגות בעומק דעתו, דרגתו ויראתו של יעקב אבינו אביהם של ישראל לדורות עולם. אבל מה שאנו יכולים ללמוד מפרשה זו, שהאדם הגדול והשלם כמה שהוא עולה ומתעלה, עדיין הוא רוצה לעלות ולהתעלות עוד ועוד ברוחניות ובידיעת ה', ותמיד הוא חושש שמא לא עלה והתעלה כראוי לו. והוא רוצה לקבל רק ממנו יתברך, ורק על פי מידת הדין, וחלילה לו לרצות לקבל מה' מתנת חינם. אבל אחרי שהקב"ה נותן לו, חלילה שהוא יתלה בזכות עצמו. והאדם הגדול והשלם יתלה אך ורק בזכות חסד ה' על כל בריותיו. וזה הכוונה בהמשך "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת".
שבת שלום