אנו יודעים שאת המידות העליונות והטובות שהראה לו הקב"ה למשה והובאו בפרשת כי תישא, חוזר עליהם הנביא מיכה בסוף ספרו בפסוקי מי אל כמוך, והם יג' מידות הרחמים שאנו אומרים וחוזרים ואומרים לאורך כל ימי הסליחות והרחמים, ובמיוחד ביום הכיפורים.
המעניין הוא שהנביא מיכה מסיים את ספרו "תיתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם". והשאלה הפשוטה היא למה הנביא מזכיר את האבות 'אברהם' ו'יעקב', ואינו מזכיר את 'יצחק', והרי הוא אומר "אשר נשבעת לאבותינו" ומשמע כולם, ויצחק ודאי בכלל האבות, וכמו שאנו מוצאים לאורך כל התורה כולה.
וההכרח ליישב את האמור הוא כיוון שיום הכיפורים הוא יום של חסד ורחמים מאת ה', ואינו יום דין, (יום ראש השנה – שהוא יום דין, מוזכר בו הרבה את יצחק אבינו, והשופר הוא זכר לאילו של יצחק וכו', ואכמ"ל), אלא בעיקר יום של סליחה ומחילה, התחדשות והטהרות לפני אבינו שבשמים לכן ההדגשה היא רק מידות האמת והרחמים, שהם מידות אין סופיות, והם כל תכלית רצונו של הבורא – שרצה להטיב עם הנבראים. ובוודאי שאין טוב יותר מלהיות טהור וטוב, רצוי ואהוב לפני ה' יתברך.
זכורני בצעירותי (שנת תשס"ב, תשס"ז) כשלמדתי בישיבה הקדושה 'פורת יוסף' שבין חומותיה של העיר העתיקה בירושלים עיר הקודש, זכיתי לשמוע באוזניי ולראות בעיניי את תפילות היום הגדול והנורא – יום הרחמים והסליחות, מאת רבותינו גדולי חכמי התורה מייסדי עולם התורה הספרדי ברחבי ארץ הקודש, ובעוד מקומות רבים בכל רחבי תבל – מו"ר מרן ראש הישיבה זצוק"ל, ואביהם של ישראל זקן חכמי התורה שליט"א.
זה היה מעמד אדיר ומחזה טהור שנחקק בזיכרוני, ואיני יכול להיפרד ממנו לעולם. לראות את זקני רבותינו בבגדי לבן העומדים ומתחננים לפני אבינו שבשמים על כל כלל ישראל, ומתחטאים לפניו יתברך כעבד העומד לפני רבו וכבן העומד לפני אביו.
מו"ר מרן ראש הישיבה זצוק"ל היה תמיד עולה לתפילת מוסף שמובאת בה בחזרת התפילה כל סדר עבודת הכהן הגדול העומד לפני ה' יתברך, בשליחותו של המקום, ובשליחותם של כל כלל ישראל. זכורני את קולו התקיף והשבור, ואת עינו הדומעת וליבו הרחום על צערם וכאבם של ישראל, ואיך שהיה מתפלל שכולם כולם יזכו לתשובה שלימה, ושיגיעו לתכליתם, כאן בעולם הזה עלי אדמות.
אביהם של ישראל זקן חכמי התורה שליט"א היה עומד להתפלל את רוב תפילות היום – ערבית, שחרית ונעילה. זכורני את קולו הטהור והזך היוצא מעמקי נשמתו הטהורה, ובענווה טהורה ואהבת ישראל שאין לה סוף היה עומד ומתחנן לפני אבינו שבשמים שכל כלל ישראל יזכו להגיע לאהבתו ויראתו ומידותיו הטובות והטהורות.
הרב שליט"א תמיד גם היה מוסר מעט דברי חיזוק לפני תפילת נעילה, שכידוע זה הזמן לבקשה האחרונה "פתח לנו שער בעת נעילת שער". באופן קבוע היה הרב חוזר על דברי רבותינו גדולי הראשונים בעלי המוסר (רבינו בחיי ורבינו יונה) על יסודות התשובה. ובמיוחד היה הרב שליט"א חוזר על העיקרון שעיקר עבודת האדם בזה העולם לא רק להיות בלי עוונות, אלא גם (ובעיקר) להיות אהוב לפניו יתברך, שיהיה רצוי לפני אבינו שבשמים, שיהיה אהוב למעלה ונחמד למטה.
ומוסיף הרב שליט"א שזה עיקר בקשתו של דוד המלך עליו השלום, שביקש מה' יתברך "אל תשליכני מלפניך ורוח קודשך אל תיקח ממני". שכוונת דוד המלך בקשתו – אני לא רק רוצה להיות בלי עוונות וחטאים ושתסלח לי על טעויותיי. אלא עיקר בקשתו מאת ה' היא – אני רוצה להיות טהור וזך לפניך, אהוב ורצוי לפניך ממש. וממילא המשך "השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני". שיזכה לגאולה רוחנית טהורה ושלימה מאת ה'.
במוצאי היום הגדול של הרחמים והסליחות, היה את ברכת קידוש החודש וזקני רבותינו היו רוקדים לכבוד מוצאי היום הגדול והחודש החדש. אנו יודעים שמלך המשיח, וכל צדיקי האמת נמשלו ללבנה. אחד המאפיינים הבולטים שיש בלבנה זה דרכה להתגלות ולהתכסות. ובאמת כך אנו מתפללים שמלך המשיח אורו יתגלה בעולם כבר בימינו. וכשיתגלה בבהירות, יותר לא יתכסה לעולם, ועליו נא' "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים". במהרה בימינו אמן.