מי יתן טהור – מטמא, לא אחד. (איוב יד')
הכלל היסודי בכל דיני מאכלות אסורות הוא כך: היוצא מן הטהור – טהור, והיוצא מן הטמא – טמא. כגון בשר בהמה טהורה מותר באכילה, ואילו בשר בהמה טמאה אסור באכילה. כהמשך לכך – חלב בהמה טהורה כגון חלב הפרה וכדו' מותר בשתייה, ואילו חלב בהמה טמאה כגון חזירה ואנקה (אשת הגמל) אסור בשתייה.
אבל כל זה במאכלות אסורות שזה ענייני קדושה. אבל בסדר טהרות מצאנו שיש מושג של טהור מטמא. וזה כוונת איוב "מי יתן טהור מטמא" בלשון שאלה. הרי הכל לפי הכלל היוצא מהטהור – ממילא הוא טהור, ואילו היוצא מהטמא ממילא הוא טמא, ומי יכול לייצר את הטהור שבא מהטמא, אף אחד, מלבד ריבונו של עולם שהוא אחד.
למעשה כל סדר הבריאה, וכל אדם הנולד זה בגדר טהור מטמא. הגמרא (נידה דף ט') מבארת ששכבת זרע היא טמאה אבל הוולד הנוצר מאותו הזרע – ממנה הוא טהור. וכן האישה היולדת נטמאת בלידתה מיד (ואפילו שלא יצא דם טמא) ואילו העובר הנולד הוא טהור. (יש עוד דוגמאות). נמצא שהנהגת ה' יתברך יכולה לייצר מציאות חדשה שהיא נגד כללי הטבע וההלכה הרגילים.
אפשר להוסיף שכל לידת עם ישראל היא בגדר טהור מטמא. אברהם אבינו (אביו של יצחק וסביו של יעקב) שחידש את האמונה בבורא עולם שהוא אל אחד, אחרי שנים ארוכות של טשטוש וכפירה וכדו', – הוא עצמו הבן של תרח בן נחור. נמצא שההתחלה של עם ישראל היא בגדר טהור – מטמא. וכן 'מאמין' שזה אברהם – מ'כופר' שזה תרח.
ייתכן ואפשר ללמוד מכך: שכל הנהגתו של בורא העולם לא להתייאש משום דבר שיש בבריאה, ואפילו לכל דבר שיש בבריאה והגיע בדרך טמאה יש לו תקנה להיות טהור. ומובן שדווקא כך הקב"ה סידר את כל סדר העולם מתחילת בריאתו, החל מכל אדם הנברא הבא מהזרע (וכך גם בצומח ובבעלי החיים), וגם בלידת עם ישראל – להראות לנו את הייסוד הרעיוני הזה שלכל נברא יש תכלית ואחרית טהורה.
ונראה שזה כל יסוד סדר טהרות.
מי יתן ונזכה להבין ולהפנים את זה בחיינו.
שבת שלום.