בכל מועד וחג ממועדי וחגי ישראל, אנו לומדים מסר מרכזי לחיינו, ושהמסר הזה ילווה אותנו כל רגע ורגע בחיינו, ולאורך כל ימות השנה.
בראש השנה אנו מתמקדים ביראת ה', ומקבלים אותו יתברך להיות מלך עלינו ברצון מלא ובלב שלם. כהמשך ישיר לכך ביום הכיפורים אנו מתמקדים באהבת ה', ושמצד זה שאנו אוהבים אותו יתברך והוא אוהב אותנו אהבה שאין לה סוף, הוא מטהר אותנו שנחייה לפניו ללא מחיצות כלל.
בהמשך החודש יש את חג הסוכות. במועד זה אנו מתמקדים בשמחה הגדולה שיש לכל באי עולם, לשמוח ביראתו ואהבתו. ובסוף החג יש את שמיני חג עצרת שבו אנו העם הנבחר – בני ישראל – בני אברהם יצחק ויעקב שמח לפני ה' יתברך, ולפניו יתברך בלבד.
בחג השבועות אנו שמחים במתן תורה. התורה מצווה אותנו במובן המעשי, ומדריכה אותנו במובן החינוכי והערכי איך לחיות את חיינו כאן עלי אדמות בצדק ויושר, וחיי חסד ורחמים, ואיך להיות העם הנבחר – העם שממנו מקור חוכמה והנהגה לכל באי עולם ויושבי תבל.
חג הפסח תמיד חל בחודש ניסן. המילה חודש ניסן זה שם חדש שלא כתוב בתורה. (להערכתי, זה שם פרסי שהגיע בתקופות מאוחרות יותר). חג הפסח מופיע בתורה שתמיד הוא חל בחודש האביב, כמו שכתוב "שמור את חודש האביב". בנוסף, חודש זה נקרא החודש הראשון כמו שנא' "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה".
בחודש זה אנו מדגישים את יציאתנו ממצרים, וממילא, וכהמשך לכך אנו חוגגים את עצמאותנו וחרותנו. להיות אדם בן חורין זה לא רק להכריז אני בן חורין. זה יותר לחיות בתודעה עצמית של גדלות הנפש ורוממות הדעת.
חשבתי להציע בפני הקוראים היקרים מה נקרא אדם בן חורין בעל נפש גדולה ודעת מרוממת.
א, אדם גדול זה אדם שיודע לוותר ולספוג. אבל זה אדם שלעולם לא יכנע לרשע.
ב, אדם גדול זה אדם שיודע לקחת אחריות על חייו, בלי להאשים את כל העולם.
ג, אדם גדול זה אדם שתמיד יהיה המבוגר האחראי, ולא ימשיך להחזיק את המחלוקת והמריבה.
ד, אדם גדול זה אדם שיודע לדאוג לכל יהודי (ולכל בן אדם, ולכל חי וצומח בבריאה), ללא קבלת תמורה וטובת הנאה.
ה, אדם גדול זה אדם שמתייחס לכל נברא, ללא הפרש מעמד עושר וכבוד וכדו'.
ו, אדם גדול זה אדם שלא משחית שום דבר, גם לא חפץ דומם שכמעט ולא שווה כסף.
ז, אדם גדול זה אדם שמקדים שלום לכל אדם, בלי צ'ילבות וברוגז.
ח, אדם גדול לא יכנס לפרטיות חייהם של אחרים, הוא תמיד יעדיף להניח להם להסתדר לבד.
ט, אדם גדול תמיד יחשוב מה השני שומע, לא רק מה שהוא אומר.
י, אדם גדול תמיד יחשוב איך הוא נראה כלפי הזולת, לא רק איך הוא רואה את עצמו.
יא, אדם גדול זה מי שדן את האחרים תמיד לכף זכות, והוא רואה את הכל ללא ביקורת שיפוטית.
יב, אדם גדול תמיד ירצה לתת לאחרים, אבל ובעיקר, למי שבאמת זקוק לו ותלוי בו.
יג, אדם גדול תמיד מסתכל על מה שיש לו ושמח בחלקו, ללא קנאה באחרים כלל וכלל.
יד, אדם גדול, לעולם לא יחשוב שהוא מושלם, הוא תמיד ישאף להשתפר.
טו, אדם גדול לומד גם מאדם קטן, הוא יודע שמכל אחד אפשר ללמוד.
טז, אדם גדול מעדיף להסתפק במועט, ולא לחיות חיי ראוותנות.
יז, אדם גדול יודע שהקב"ה ברא עולם נפלא, תמיד הוא חושש להרוס את הבריאה.
יח, אדם גדול מגדיר את עצמו כמו שנברא, ללא הדגשים, ובוודאי שללא שינויים כלל וכלל.
יט, אדם גדול מכיר בזכותו של כל אדם על עצמו, ללא שום רצון לשלוט באדם אחר כלל.
כ, אדם גדול לא מכיר במושגים של כפייה ואונס, אך ורק מושגים של הסברה והדרכה.
לסיום – אדם גדול, ישאף תמיד להיות עוד יותר גדול, אבל להיות גדול באמת.
מי שמקיים את הכל, הכתוב אומר שהקב"ה אומר עליו "עבדי אתה – ישראל אשר בך אתפאר".
לא לחינם התורה מדגישה "שמור את חודש האביב כי בו יצאת ממצרים", ולמדו חכמים שבכל שנה ושנה – חג הפסח והחירות חייב לחול בתקופת האביב שאחר החורף ולפני הקיץ. על תקופה זו נאמר בתהילים "אלהים מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות", ודרשו חכמי הגמרא "מושיב יחידים ביתה" שה' יתברך מזווג זיווגים, "מוציא אסירים בכושרות" הכוונה בתקופה שמוכשרת ומתאימה לכך, ותקופה זו היא תקופת האביב שבה לא חם הרבה ויכולים להינזק מהשמש והצימאון, ולא קר ויכולים להינזק מהכפור והצינה.
זה דרך האמצע שבה ראוי לנו להתנהג עם זולתנו, בה גם אנו מוציאים עצמנו לחיי חרות ודעת – תוך כדי שאנו משפיעים עליהם טובה וברכה.
חג חירות וגאולה שמח